אני כל כך רוצה אותו זה כואב (זה ארוך אבל בבקשה תקראו :) )

תכתבי לו מכתב

שואל השאלה:
גם וגם... אבל הכי אני רוצה להיות איתו

שואל השאלה:
אמ כן אני מעדיפה פה

פשוט תדברי איתו יותר ואולי תיהיו ביחד בסוף
קודם תהפכו לידידים

שואל השאלה:
אליסון^ כן חח אני כל הזמן אומרת לעצמי פשוט תדברי איתו אבל זה לא פשוט בכלל. וגם אין לי על מה לדבר איתו, ואפילו אם כן יהיה אני לא אהיה מסוגלת לנשום לידו, כמו שקרה בפעם שדיברי איתו

הייתי בדיוק כמוך פעם. הייתי מאוהבת מעל הראש במישהו ותמיד פינטזתי עלינו ביחד, הרגשתי מסוממת מאהבה והייתי כל כך שמחה רק לראות שהוא הגיע לביתספר באותו היום, גם אם לא יצא לנו לדבר. אבל לא הצלחתי להתקרב אליו כל כך כי כמוך, כל פעם שיצרנו קשר עין הלב שלי פשוט יצא משליטה והרגשתי בעננים, שפשוט לא יכלתי להוציא מילה מהפה. הייתי כל כך לחוצה לידו שכל הדברים (הרומנטיים בלבד) שפינטזתי עליהם נשארו בגדר פנטזיה, ככה זה היה במשך 3 שנים. אחרי ה3 שנים האלה הוא כבר לא הכניס אותי לכזה לחץ, אבל עדיין הייתי מאוהבת, ואז הדבר שחשבתי שהוא בלתי אפשרי קרה- התחלנו להתכתב בלי סוף ו.. ניהינו זוג. זאת הייתה התקופה הכי שמחה בחיים שלי והוא היה החבר והידיד היחיד האמיתי שלי. פשוט לא האמנתי לעצמי שהצלחתי לתפוס אותו ככה, ואני אגיד לך מה-ה"דייט" הראשון שלנו היה כל כך מביך בהתחלה, במיוחד בשבילו, שהוא בקושי דיבר פשוט צחקק מלחץ כל שנייה. וראיתי שהוא שקט אז החלטתי לנסות לעניין אותו והתחלתי לדבר בלי סוף. ואז הוא השתחרר ואחרי עוד כמה מפגשים פשוט לא היה אפשרי להפריד בינינו. אז אני אגיד לך רק דבר אחד- קחי את הסיכון ותהיי אמיצה. תאמיני שיש לך ביטחון עצמי ואז הוא באמת יגיע. אני מבטיחה לך, בדרך כלל אני גוש מגושם אבל בדייט הראשון שלנו פשוט אמרתי "פאק איט" והאמנתי שאני מסוגלת לעניין אותו ולמשוך אותו אליי. וזה הצליח. למרות שהסיפור שלי ושלו נגמר בצורה... טראגית, בגלל מעשים *מאוד* לא חכמים ואנוכיים שאני עשיתי, אני עדיין מספרת לך את הסיפור שלי כדי להביא לך תקווה שאת כן מסוגלת ליזום משהו ולהצליח. אני הצלחתי, אמנם זה קרה אחרי 3 שנים, אבל זה קרה.

שואל השאלה:
סליחה שאני שוללת את כל התשובות אבל אם הייץי מסוגלת להתקרב אליו הייתי עושה את זה מלפני חודשים, הלוואי אמן שהייתי ידידה שלו לפחות... הייתי עושה הכל כדי לדבר איתו כל הזמן.
תודה בכל מקרה:)
אני פשוט אחכה עד שזה יעבור לי...

שואל השאלה:
אני מתגעגעת אליו^^
וואו, בא לי לבכות עכשיו חח זה כל מה שאני רוצה שיקרה איתו. אני אשתדל מעכשיו ליצור איתו יותר קשר עין ודברים כאלה, להיות עם יותר ביטחון בקטע איתו, אולי יום אחד נדבר:
תודה 3>

ועוד משהו, זה לא הולך לבוא בכזאת קלות. אני אישית ממש "נלחמתי" עליו והיו פעמים שלא היה לו כוח אליי/ התבייש וראיתי את זה אבל עדיין היה לי רצון להתקרב אליו. שתביני שזה היה פשוט חצי שנה שהתקרבנו לאט לאט בהדרגה. אני מאחלת לך בהצלחה3> תיהי סבלנית.

בגלל ההורמונים המשתוללים שלי, טראומה של התעללות נפשית ומינית מהעבר ובגלל האופטימיות ש"הוא כבר שלי ואין מצב שייקרה דבר רע שיפריד בינינו", שלחתי למישהו מחוץ לארץ ניודס, והתחברתי אליו. מאוד. דיברנו במשך תקופה של כמה חודשים והחבר שלי גילה וביקש להפסיק לדבר איתו כי הוא לא הרגיש עם זה בנוח. ואני ברוב טיפשותי לא הפסקתי לדבר איתו אלא שיניתי את השם שלו לשם של בת כדי שחבר שלי לא ייגלה שאנחנו מדברים. נחשי מה? הוא בסוף גילה! גם סיפרתי סודות שלו לאנשים כשהוא בפירוש ביקש ממני לשמור עליהם בסוד, וזה דבר שבמיוחד גרם לי להתבייש בעצמי כי לא הייתה לי סיבה לעשות את זה. וגם אצ זה הוא בסוף גילה. שיקרתי לו לגבי הבחור מחוץ לארץ וגם הייתי מלכת הצומי והזנות. אהבתי שאנשים מסתכלים על הגוף שלי ונוגעים בי, אהבתי להתלבש חשוף ותמיד ניסיתי להיכנס למצבים כאלה "בטעות". הוא העיר לי על זה כמה פעמים ואמר לי שאני חייבת לשמור על עצמי יותר וכל פעם אמרתי לו "בסדר, אתה צודק" אבל לא הצלחתי להשתלט על עצמי והמשכתי עם משחקי הצומי עד שפעם אחת זה נהיה ממש גרוע שנשכבתי על הרצפה בביתהספר ומישהו נגע לי בישבן, והחבר שלי ראה את זה. הוא התעצבן עלי שנהגתי בחוסר אחריות על עצמי ובכזה חוסר כבוד לו ולגוף שלי. ואחרי היום הזה נפרדנו כי אפשר להגיד שזה היה הקש ששבר את גב הגמל אחרי עוד הרבה שקרים שלי ומעשים מפגרים. אחרי היום הזה פשוט היינו on and off והוא נהיה ממש פרנואיד לגביי. זה הגיע למצב ששיקרתי לו שוב ומרוב שהוא נפגע כל כך, הוא שבר לי את הפלאפון ואז הייתי חייבת לספר לאבא שלי שבסוף זה לא אני שהפלתי את הפלאפון במדרגות, אלא החבר שלי (יותר נכון האקס) שבר אותו. לא רציתי לפגוע באקס אפילו יותר אבל אמא שלי הכריחה אותי לספר לאבא שלי כי לפי דעתה זה לא הגיוני שהוא יפגע לי ברכוש גם למרות מה שקרה. אז כדי לשלם את הפיצויים אבא שלי התקשר להורים שלו וככה נודע להם על כל הסיפור שלי ושל האקס שלי, כולל הניודס. וזה גם הגיע להורים שלי בסופו של דבר. בקיצור, כל העניין היה מביך לגמרי ובחיים שלי לא התחרטתי על משהו כמו על איך שפגעתי באקס. פשוט דקרתי אותו בלב שוב ושוב ושוב בלי לשים לב שאני פוגעת בו (שזה מטורף כי בכלל לא חשבתי אי פעם שאני אבגוד, אשקר ואפגע במישהו ככה) והוא כל פעם מחדש הביא לי צ'אנס. ואהבתי אותו. באמת באמת אהבתי אותו. אבל היה בי חלק שפחד לאהוב אותו בו זמנית. הייתי כל כך מתוסבכת בתקופה ההיא והייתי צריכה לקחת אחריות על המעשים שלי בזמן, הייתי צריכה לספר לו את כל האמת, והייתי צריכה לעזוב אותו כדי לא לפגוע בו יותר. אבל המשכתי להיות איתו ביחד בזמן שבגדתי באמון שלו עם אינספור שקרים. ואני שונאת את עצמי על זה. סוף סוף הגיע היום שניתקנו קשר לגמרי ובהתחלה זה לא הזיז לי כל כך כי חייתי בעולם וורוד שבו הוא תמיד חוזר לדבר איתי, אבל זה לא מה שקרה. ובמשך חודשים פשוט בכיתי כמעט כל לילה בגעגועים ובחרטה אליו. ואני עדיין מתחרטת, ועדיין מתגעגעת, כי הוא הבן אדם היחיד בעולם הזה שבאמת הרגשתי חיבור אמיתי אליו, ויכלתי לסמוך עליו ב100%. אני פשוט מצטערת שהוא לא יכל לסמוך עלי ככה. אף אחד עד עכשיו לא השתווה אליו בחיים שלי והייתי מתה רק להיות ידידה שלו שוב, אבל הרסתי את כל הסיכויים שלי, ועכשיו אני מתמודדת עם ההשלכות. הדבר היחיד שנותר לי לעשות הוא לשפר את עצמי כבן אדם ובחיים לא לחזור על הטעויות שעשיתי פעם. אני כבר לא זונת צומי. אני שמה לב מי נוגע בי ואני ישר אומרת להם להפסיק ונרתעת. אני לא נכנעת יותר להטרדות האלה ואני עומדת על שלי. ואם להיות כנה, אני מרגישה עכשיו כמו נערה הרבה יותר חזקה ועוצמתית ממה שהייתי פעם. אני יודעת עכשיו מה הגבולות שלי ואני לא נכנעת להורמונים של בנים אחרים (ושל עצמי לפעמים). אף אחד לא ייגע בי ללא רשותי בחיים יותר. והבחור היחיד שאני צריכה לדאוג להרשים הוא רק הבן זוג שלי. ובלי. שקרים. רק אמת. זאת הבטחה שבהתחלה היה לי קשה ליישם כי אני לא מסוגלת לסתום את הפה הקטן שלי, אבל עכשיו זה כבר בדם שלי. אני לא מספרת דברים מיותרים. בלי רכילויות. בלי חשיפת סודות. אני מפחדת לאבד עוד מישהו שיקר לליבי בגלל חוסר האחריות והטמטום שלי.
ואו. חפירה ארוכה. סליחה לגבי זה, קצת נסחפתי.

וואו
זה היה יפה