יש כאן מישהו שאין לו חברים? חסר לי נורא אנשים לצאת איתם, כאלה שירצו להיות איתי, שירצו לכתוב לי מעצמם.

שואל השאלה:
18.5, חיילת

:) לבד בכללי.

גם לי אוף

אני מצתרפת.
גם אני מרגישה היצור הכי בודד בעולם.

שואל השאלה:
אני מכירה אנשים, לא מרגישה שמישהו ירצה להיות איתי מעבר. אני די חדשה שם והם כבר מכירים. אתן מנסות להכיר עוד?

אשמח להכיר אותך 3>

שואל השאלה:
חברים זה כאלה שמתעניינים, יוצאים ביחד. לא אהבתי את האנשים מבית הספר ובבסיס אני חדשה והפ כבר ממש ביחד. לא יודעת איך לפתח את זה מחדש

אין לי חברות, יש לי ידידים. אני לא מחפשת חברות אבל יש לי ממש טיפה

לפעמים את צריכה ליזום כדי להתחבר למישהו. יש לי שאלה אלייך: את מעוניינת בלהיות בקשר עם האנשים האלו או שאת רוצה להיות איתם רק בשביל שיהיה לך עם מי להיות ולא כי את באמת נהנית?

שואל השאלה:
לפעמים כן כי את מבינה? את משרתת בבסיס עם מי ששם, ואני לא בטוחה שזה הטייפ של אנשים שאני אוהבת בכלל אבל זה מי שיש

שואל השאלה:
איפה מחוץ לבסיס? זה הבעיה... אני לא יכולה לצאת עם מישהי לשבת סתם ולנסות לפתח משהו עם אחרים ובכללי אני לא כזה יוצאת כי אין עם מי

שואל השאלה:
אבל לאן תצא לבד ואיך פתאום תכיר אנשים

אני יודעת שאם אני לא מחבבת מישהו לגמרי אז אין מצב שהוא יתחיל להזמין אותי למפגשים כי שוררת אנרגיה כזאת של מבוכה/חוסר רצון לדבר אחד עם השני. לי אישית ממש קשה להתחבר לאנשים בקטע רגשי ולכן זה גם נראה מבחוץ למרות שלא חשים בזה, אני יכולה לדבר עם מישהו רגיל שיחה קצרה וכיפית אבל פשוט מרגישים שלא מעוניינים/שאני לא מעוניינת למשוך את זה לחברות של ממש אולי זה גם המצב איתך, את צריכה ליהנות מהחברה כדי שהם יקבלו אותך, ואם זה לא קורה אז צריך לנסות חזק יותר
ואולי האנשים בבסיס הם באמת לא האנשים שלך אז את יכולה לנסות ללכת למקומות חדשים, חוגים וכאלה (ציור, רכיבה על סוסים, יוגה וכו, כל דבר הולך) ושם כנראה יהיה לך יותר קל למצוא אנשים להתחבר אליהם כי גם אוטומטית יש לכם תחום משותף