נמאס לי. למה לא מתייחסים אליי? נמאס לי להרגיש הבודדה.

זה נמשך כבר הרבה זמן. אני כבר לא מסוגלת לשמור את זה בבטן. במשפחה שלי אף אחד לא מתייחס אליי בכלל. אבא שלי מתרכז רק באחותי הגדולה ומעודד אותה כי היא הכי טובה והיא ברמה גבוהה. אמא שלי מתרכזת רק באחותי הקטנה והיא ביסודי וכל שיעורים או עבודה שהיא לא עושה היא נלחצת וכועסת עליה ואז אני באה אליה ויש לי עומס כי אני עולה לתיכון עם מלא מבחנים ועבודות ואין מה לעשות עם זה. והיא פשוט אומרת טוב טוב לא נורא והולכת ממני. כאילו אני לא מעניינת אותה. ואותו דבר אבא שלי. למה? מה אני לא מספיק טובה? אני לא הכי מצטיינת בשבילם? למה אני צריכה להרגיש כמו אוויר ואין לי עזרה מאף אחד שאני צריכה עזרה בלימודים אני בעצמי מבקשת מורים פרטיים ועזרה ואמא שלי רק מאשרת מבלי לשאול אותי אם אני בסדר ואם יש לי לחץ וכלום והם רואים שאני היחידה שכל הזמן חורשת! דיי אני כבר לא מסוגלת יותר! עכשיו הודיעו לנו שיש לי איזה הרצאה לתיכון להנחיות חשובות מאוד שההורים צריכים להגיע ואמא שלי כמו כל דבר שיש לי אומרת שהיא לא יכולה לבוא. ולכל דבר שאחותי הקטנה צריכה שיבואו לדברים שלה אמא שלי נלחצת אם היא לא יכולה לבוא. זה ממש פוגע בי. מה לעשות? אני לא יכולה יותר כבר.