אם הייתם הורים והילד/ה שלכם היה אומר לכם שהוא טרנסנדר מה הייתם עושים?

תלוי בן כמה הוא
הייתי אומרת לו לחכות ולא להגדיר את עצמו בגיל צעיר
אבל הייתי תומכת בו

כלום, חושבת יחד איתו מה כדאי לעשות.

מחבקת אותו, מקבלת באהבה.

הייתי עושה לו היפנוזה או דרכים אחרות שיחזור לדרך הנורמלית (אולי פסיכולוג)

הייתי מקבלת אותו/אותה כמו שהוא/היא

שאלה קשה כי אני נגד הדברים האלה, הייתי מדבר איתו ומנסה להבין למה הוא כזה ואולי מנסה להוריד אותו מזה אבל גם אם לא הייתי מצליח הייתי מקבל אותו.

שאני שמחה שהוא שיתף אותי ושזה גיל מבלבל וזה יעבור לו

כלום, מה יש לי לעשות

מחליף יחד

הייתי מקבלת אותו כמו שהוא, ותומכת בהחלטות שלו.

אתם יודעים שזה לא משהו שעובר כן? ולמה שתורידו אותו? ככה הוא מרגיש, עדיף שיסבול כל החיים בגוף שלא משתייך אליו?
בכל מקרה, הייתי מקבלת אותו בכל דרך
מינוס על זה שאני מקבלת? הומופובים דפוקים

הייתי מקבלת אותו כמו שהוא באהבה ויתמוך.

הייתי שואלת אותו כמה זמן הוא מרגיש ככה ומה גרם לו להבין את זה כדי לראות שהוא באמת מרגיש את זה ולא סתם אומר. אחר כך מתחילה מדברים שעוד הפיכים ופשוטים כמו שינוי בלשון הדיבור ואולי השם אם יש צורך, אחרי כמה זמן אם אני רואה שנוח לו עם זה אז נלך לקנות לו בגדים של המין השני ואולי גם תספורת, אחרי עוד כמה זמן אם הוא בגיל המתאים ואני אראה שזה באמת מה שנכון לו והוא בטוח בזה וזה מרגיש לו טוב יותר והוא ירצה אז אקח אותו לעשות טיפול בהורמונים או ניתוחים למיניהם אם יש צורך ואם יהיו לי את האמצעים.

הייתי מקבלת אותו ומחבקת ועוזרת לו בדברים בתמיכה ובהקשבה וגם אם הוא לא בטוח בעצמו בזה שידבר ואקשיב לו

הייתי תומכת בו ועוזרת לו לעבור את כל ההליכים הרפואיים על מנת שירגיש בנוח בגוף שהוא נמצא בו (כמובן בהתאם למצב הכלכלי כי זה עולה המון)

הייתי מקבלת אותו/אותה באהבה ותומכת בו/בה לאורך כל התהליך, וקונה את הציוד הדרוש ומעיפה לעזאזל כל הומופוב&טרנספוב. הייתי רוצה שהילד/ילדה שלי ירגישו כמה שיותר טוב בגופם ולא לשלוח אותם לפאקינג פסיכולוג.

הייתי מקבלת אותו ותומכת בו, ובמקביל שולחת אותו לפסיכולוג כדי שיבין את עצמו יותר טוב ויוכל להיות בטוח במה שהוא רוצה

דבר ראשון- הייתי כמה שיותר מנסה להסתיר את זה שזה קשה לי, למשל לא הייתי בוכה מולו כי אני יודעת שזה ממש יפגע בו אם הוא יראה שזה קשה לי.
דבר שני- הייתי מנסה לדבר איתו על מה שהוא חווה ומרגיש והייתי מראה תמיכה והבנה ומשתדלת כמה שיותר מהר להתחיל לדבר בלשון זכר (לטרנסגנדר, אם זו טרנסגנדרית אז נקבה מן הסתם חח)
דבר שלישי- הייתי מנסה כמה שיותר לעזור לו למשל קונה איתו ביינדרים ומספרת אותו וקונה לו בגדים שהוא רוצה, כל מה שיגרום לו להרגיש שלם עם עצמו. וגם הייתי מחפשת ומפנה אותו לכל מיני קבוצות ומקומות של אנשים שעוברים דברים כאלו שעוזרים אחד לשני לעבור את זה ביחד, כי אני מניחה שהם יבינו ויוכלו לעזור לו יותר טוב ממני חח. וכמובן שרק בעזרת הסכמה שלו היינו מספרים את זה לשאר המשפחה והבית ספר, ואם צריך אז גם לעבור בית ספר..

דברים פחות טובים שהייתי עושה:
כנראה שהיה לוקח לי זמן להסכים לניתוח, הייתי רוצה שיעבור קצת זמן ושהוא יהיה שלם עם עצמו ושאנחנו נקבל את זה יותר טוב וכאילו להתרגל למצב, ורק אחר כך הייתי מאשרת ניתוח (וגם כאן אולי הייתי מחכה עוד קצת זמן)..
וגם אני חושבת שזה יהיה לי קשה לשמוע את זה, כלומר אני כן מאוד אתמוך בו אבל זה קשה.. ואני ממש מקווה שאני אצליח להסתיר את זה ממנו.. הוא ממש לא צריך לסבול בגלל איך שאני מרגישה.
וגם כאילו אם יש מישהו מהמשפחה שלא היה מקבל את זה הייתי מכריחה אותו להתנהג אליו בצורה שהוא רוצה.. כלומר אם נגיד איזו דודה לאדעת תתנגד לדבר אליו בלשון זכר אני אחריח אותה לעשות את זה למרות שזה נוגד את רצונותיה ואמונותיה. חשוב לי יותר שלבן שלי יהיה טוב

שואל השאלה:
וואי אתם מה זה חמודים איך שתקבלו אותם (;

שיהיה מה שטוב לו, כי אז לי יהיה הכי טוב.

אם להיות כנה לא ממש אוהב את זה, זה פשוט מוזר לי אין לי בעיה שיהיה הומו או תהיה לסבית אבל זה משהו שלוקח ניתוחים והחלפת זהות שלמה. יהיה לי נורא קשה לתת לילד שלי לעבור את זה ואז אלמד לקבל את זה.

מקבל אותו כמו שהוא ותומך בו בתהליך