למה חרא לי ואני לא מצליחה לשנות את זה?

עם גישה כזאת ברור שלא תצליחי

מאיזו בחינה? הרגשה כללית?

שואל השאלה:
איזה גישה? אני באמת שואלת..
מה אני אמורה לכתוב
למה לא מקסים לי ואני לא מצליחה לעשות שיהיה מקסים?

שואל השאלה:
מהכל
ביום יום
בכללי

שאת מרגישה שהחיים שלך לא מה שאת רוצה שיהיו?
או פשוט הרגשה כללית שחרא לך בלי קשר לחיים שלך ומה שקורה בהם?

באופציה הראשונה אני אצטרך יותר פרטים בשביל באמת לעזור, כי אני לא יודעת מה בדיוק את עוברת ובמה מדובר. אבל אשמח לשמוע ולנסות לעזור אם תוכלי לפרט קצת.

האופציה השנייה, למרות שזה נשמע ונראה ככה, יותר קל לשנות. זה דיכאון, ולמרות שקשה לצאת ממנו, אפשר לטפל בזה באופן עצמאי בצורה מאוד יעילה. הצעד הראשון (והכי קשה) הוא להחליט שאת באמת רוצה לצאת מזה, שאת לא רוצה לחיות ככה יותר. בעצם - להחליט לקחת את עצמך בידיים. ההחלטה לקחת את זה ברצינות היא הכי קשה, והרבה מוותרים על ההתחלה אם מנסים לטפל בזה באופן עצמאי ולא בעזרת פסיכולוג.
בעצם, המטרה היא למצוא טעם לחיים. בין אם זה בתחביב חדש, או במשהו שמעסיק אותך וגורם לך לצאת בבוקר מהמיטה בציפייה לעשות אותו.
אני מצאתי כמה שיטות שעזרו לי, ועשיתי את זה בעצמי בלי פסיכולוג, אפילו הצלחתי להפסיק לחתוך בלי עזרה מאף אחד. את לא צריכה אף אחד שיעזור לך, בגלל זה פסיכולוגים לא עוזרים בשיט במקרים כאלה. אם את באמת רוצה לצאת מזה - את תצאי ולא תחזרי, כי *את* רוצה, ולא כי אחרים דחפו אותך לזה כשאת לא מוכנה. זאת השיטה הכי טובה.

אם תרצי עזרה או תמיכה או עצות, אני אשמח לעזור.
ממש בהצלחה (: