איך אתם יכולים לדעת שאתם באמת קיימים?

האמת היה לי מלא מחשבות על זה

בתכלס? אנחנו לא.
יכול להיות שאנחנו מתים וזה בעצם גן עדן/גהנום.

אני יכולה רק לנחש ולהאמין

אנחנו לא יכולים.
הרי אולי המציאות היא אשליה
ומי הגדיר מה זה קיום?

אני חושב משמע אני קיים (:

אני לא יודע שאני קיים. ז"א אני חושב שכן, אבל זה נראה לי מקרי.
ועניתי לך על הקודם.

אנחנו לא
אנחנו לא יכולים לדעת כלום

גם לכם קרה שישבתם וחשבתם אולי אני בכלל לא פה? (זה נשמע קצת מטומטם, אבל אני לא יודעת להסביר את התחושה שאני מתכוונת אליה, אולי מישהו מבין?)

עובדה- אני יכולה לגעת בעצמי עכשיו ואני באמת ארגיש משהו שהוא לא אוויר

^ את חושבת שמה שאת מרגישה הוא לא אוויר, אבל את לא יכולה לדעת בוודאות שאת לא מחשב שמתוכנת לחשוב ככה, או סתם דמות בחלום של מישהו.

אני לא דמות בחלום כי אני חיה 14 שנה ואם אורך החלום הזה הוא 14 שנה אז כנראה בן האדם הזה ישן יותר מדי;-; ואני לא רובוט כי אני אוכלת, שותה ובעלת רגשות

או שככה תכנתו אותך לחשוב?
יכול להיות שאת פה בעצם שתי דקות וחצי וכל הזכרונות שלך הוחדרו בצורה מלאכותית..

ולכי תדעי, אולי הוא ישן רק חצי שעה עד עכשיו, אבל לך זה הרגיש כמו 14 שנה.

אנחנו לא

אם אטיל ספק בכך שאני מטילה ספק זה יהיה פרדוקס, אם אחשוב שאני לא חושבת גם זה יהיה פרדוקס, בעצם כל פעולת מחשבה ששוללת את הקיום של עצמי מחייבת פעולה שלי. גם אם מישהו אחר גורם לי לחשוב את המחשבות שאני חושבת ומחליט עבורי מה לראות ומה להרגיש אני עדיין המישהי או המשהו הזה שהוא שולט בו ואני עדיין קיימת אחרת הוא לא יוכל לשלוט בי מה שלא אהיה וגם אם אני קיימת שתי דקות אני עדיין קיימת. לא מצאתי עד עכשיו שום אופציה או תיאוריה שתשלול את זה.. או בקיצור כמו שאמרו מעלי: "אני חושב משמע אני קיים"- רנה דקארט.

אם אני אוכל חטיף צ'יפס וזה טעים אז אני קיים

אני קיים ואתה? זה מחרפן אותי