4 תשובות
זה באמת לא צודק ולא בסדר מצידו
מה? זה לא הגיוני בכלל.
יכול להיות שמאוד מציק לו שהחדר שלך מבולגן
אבל זו לא הדרך להגיד לך "סדרי את החדר"
יכול להיות שמאוד מציק לו שהחדר שלך מבולגן
אבל זו לא הדרך להגיד לך "סדרי את החדר"
שואל השאלה:
תמיד יפגע בי תמיד הורים חארות
תמיד יפגע בי תמיד הורים חארות
אנונימית
אי אפשר לשפוט אותו לפי מה שכתבת.
אני לא אדם שמסדר את החדר לעיתים קרובות, ולפעמים ההורים שלי מאיימים שהם יקחו שקית ויזרקו לי את כל החפצים או שהם פשוט יעיפו לי את כל החפצים לרצפה.
היתה פעם אחת שבאמת עליתי לאמא שלי על העצבים. רבנו על משהו וצעקתי עליה, והייתי אמורה לסדר את החדר כבר שבוע לפני בערך ולא רציתי לסדר, החלטתי "למרוד" והיא פשוט באה והעיפה לי דברים מהשולחן לרצפה (למיטב זכרוני, זה היה בעיקר ניירת ואולי גם מחברות, אבל לא דברים שבירים או משהו. גם לא כל כך הרבה חפצים).
אם הייתי שואלת על זה שאלה, זה יכל להיות מנוסח ככה:
"אמא שלי חולת נפש. היא צעקה עלי כמו מטורפת והעיפה לי חפצים מהשולחן רק כי הוא היה מבולגן. שונאת תחיים האלו הורים חרא"
וזה יכל להיות מנוסח ככה:
"הייתי אמורה לסדר את החדר כבר מלפני שבוע ולא סידרתי בזמן. עכשיו רבתי עם אמא והחדר עלה בריב, והיא שלחה אותי לסדר אותו. החלטתי לא לסדר ועליתי לה על העצבים וצעקתי עליה, עד שבשלב מסויים היא העיפה לי את כל הניירות מהשולחן. זאת לא פעם ראשונה שאני לא מסדרת בזמן, והיא תמיד איימה שהיא תעשה את זה. נכון שזה לא מעשה אימהי?"
תודו שהניסוח השני, האמא נשמעת יותר צודקת מאשר בניסוח הראשון.
ואגיד לכם את האמת, אני בעד אמא שלי פה. אני זו שהתנהגה לא בסדר בפעם ההיא וגם התנצלתי על זה אחר כך.
צריך לזכור שהורים הם בני אדם ולא בובות, וסליחה אבל גם הם יכולים להתרגז וגם הם פועלים מכעס לפעמים. זה שזה לא מעשה נחמד לא אומר שזה לא מעשה נכון. אנחנו לא יכולים להתנהג אל ההורים שלנו כמו חרא ולצפות לקבל יחס טוב. יש גם עונשים וצריך לדעת לקבל אותם, גם אם הם נראים מוגזמים.
עכשיו, לקרוא לאבא שלך חולה נפש זה פשוט דוחה. אלא אם כן הוא באמת מאובחן עם מחלת נפש, זה פשוט נוראי מצידך.
וכן, זה הגיוני במצבים מסויימים. אם לא אמרו לך על זה כלום אפילו פעם אחת בחצי שנה האחרונה, אז לא, זה ממש לא הגיוני. אבל אם אמרו לך לסדר ולא סידרת, יכול להיות שהבאת את אבא שלך לנקודת שבירה ונמאס לו, והוא ניסה ללמד אותך לקח.
בגלל זה את שונאת את החיים שלך? בגלל זה הורים חרא? את יודעת מה המשמעות של ההשוואה שלך בכלל?
מה זה חרא? שאריות מזון שלגוף אין צורך בהן. הוא לקח מהאוכל כל מה שחיוני בשבילו, והשליך החוצה את כל השאריות המגעילות והמסריחות שאין בהן שום שימוש. הן מיותרות לחלוטין, הן מסריחות וצריך להיפתר מהן.
זה מה שההורים שלך? מיותרים? מסריחים? אין להם שום שימוש? את לא חושבת שהם אוהבים אותך?
אני לא אומרת שאת הרעה בסיפור, אני פשוט לא רואה את התמונה המלאה. פשוט כולם ענו לך שזה לא בסדר, ואני רוצה שתדעי שזה מאוד תלוי בסיטואציה.
אנשים חושבים היום שעונשים מהסוג הזה הם מוגזמים, זה היה מאוד קשה לנסח את העונש שאמא נתנה לי אז בצורה שיראו שזה באמת הגיע לי. מאוד קשה, ואני גם לא בטוחה שהצלחתי ב100%. אבל זה הגיע לי. התנהגתי בצורה מגעילה.
אני רוצה שתנסי להיות כנה עם עצמך, ותשאלי את עצמך אם זה הגיע לך. תהיי הכי כנה, אל תנסי להצתדק. יכול להיות שזה לא הגיע לך באמת, ואז יש איזושהי בעיה. יכול להיות שבאמת עלית לו כבר על הסעיף, ואז את צריכה לבדוק איך את מתנצלת ומה את עושה.
ואם אבא שלך באמת לא חולה נפש, אז תסלחי לי, אני מזועזעת. אם זה היחס שההורים שלך מקבלים ממך אז ממש עצוב לי.
אם הוא באמת חולה נפש ולא אמרת סתם, אז תקשיבי, את לא יכולה לתת לו להמשיך לעשות דברים כאלו בלי סיבה. צריך לטפל בזה איכשהו.
אני לא אדם שמסדר את החדר לעיתים קרובות, ולפעמים ההורים שלי מאיימים שהם יקחו שקית ויזרקו לי את כל החפצים או שהם פשוט יעיפו לי את כל החפצים לרצפה.
היתה פעם אחת שבאמת עליתי לאמא שלי על העצבים. רבנו על משהו וצעקתי עליה, והייתי אמורה לסדר את החדר כבר שבוע לפני בערך ולא רציתי לסדר, החלטתי "למרוד" והיא פשוט באה והעיפה לי דברים מהשולחן לרצפה (למיטב זכרוני, זה היה בעיקר ניירת ואולי גם מחברות, אבל לא דברים שבירים או משהו. גם לא כל כך הרבה חפצים).
אם הייתי שואלת על זה שאלה, זה יכל להיות מנוסח ככה:
"אמא שלי חולת נפש. היא צעקה עלי כמו מטורפת והעיפה לי חפצים מהשולחן רק כי הוא היה מבולגן. שונאת תחיים האלו הורים חרא"
וזה יכל להיות מנוסח ככה:
"הייתי אמורה לסדר את החדר כבר מלפני שבוע ולא סידרתי בזמן. עכשיו רבתי עם אמא והחדר עלה בריב, והיא שלחה אותי לסדר אותו. החלטתי לא לסדר ועליתי לה על העצבים וצעקתי עליה, עד שבשלב מסויים היא העיפה לי את כל הניירות מהשולחן. זאת לא פעם ראשונה שאני לא מסדרת בזמן, והיא תמיד איימה שהיא תעשה את זה. נכון שזה לא מעשה אימהי?"
תודו שהניסוח השני, האמא נשמעת יותר צודקת מאשר בניסוח הראשון.
ואגיד לכם את האמת, אני בעד אמא שלי פה. אני זו שהתנהגה לא בסדר בפעם ההיא וגם התנצלתי על זה אחר כך.
צריך לזכור שהורים הם בני אדם ולא בובות, וסליחה אבל גם הם יכולים להתרגז וגם הם פועלים מכעס לפעמים. זה שזה לא מעשה נחמד לא אומר שזה לא מעשה נכון. אנחנו לא יכולים להתנהג אל ההורים שלנו כמו חרא ולצפות לקבל יחס טוב. יש גם עונשים וצריך לדעת לקבל אותם, גם אם הם נראים מוגזמים.
עכשיו, לקרוא לאבא שלך חולה נפש זה פשוט דוחה. אלא אם כן הוא באמת מאובחן עם מחלת נפש, זה פשוט נוראי מצידך.
וכן, זה הגיוני במצבים מסויימים. אם לא אמרו לך על זה כלום אפילו פעם אחת בחצי שנה האחרונה, אז לא, זה ממש לא הגיוני. אבל אם אמרו לך לסדר ולא סידרת, יכול להיות שהבאת את אבא שלך לנקודת שבירה ונמאס לו, והוא ניסה ללמד אותך לקח.
בגלל זה את שונאת את החיים שלך? בגלל זה הורים חרא? את יודעת מה המשמעות של ההשוואה שלך בכלל?
מה זה חרא? שאריות מזון שלגוף אין צורך בהן. הוא לקח מהאוכל כל מה שחיוני בשבילו, והשליך החוצה את כל השאריות המגעילות והמסריחות שאין בהן שום שימוש. הן מיותרות לחלוטין, הן מסריחות וצריך להיפתר מהן.
זה מה שההורים שלך? מיותרים? מסריחים? אין להם שום שימוש? את לא חושבת שהם אוהבים אותך?
אני לא אומרת שאת הרעה בסיפור, אני פשוט לא רואה את התמונה המלאה. פשוט כולם ענו לך שזה לא בסדר, ואני רוצה שתדעי שזה מאוד תלוי בסיטואציה.
אנשים חושבים היום שעונשים מהסוג הזה הם מוגזמים, זה היה מאוד קשה לנסח את העונש שאמא נתנה לי אז בצורה שיראו שזה באמת הגיע לי. מאוד קשה, ואני גם לא בטוחה שהצלחתי ב100%. אבל זה הגיע לי. התנהגתי בצורה מגעילה.
אני רוצה שתנסי להיות כנה עם עצמך, ותשאלי את עצמך אם זה הגיע לך. תהיי הכי כנה, אל תנסי להצתדק. יכול להיות שזה לא הגיע לך באמת, ואז יש איזושהי בעיה. יכול להיות שבאמת עלית לו כבר על הסעיף, ואז את צריכה לבדוק איך את מתנצלת ומה את עושה.
ואם אבא שלך באמת לא חולה נפש, אז תסלחי לי, אני מזועזעת. אם זה היחס שההורים שלך מקבלים ממך אז ממש עצוב לי.
אם הוא באמת חולה נפש ולא אמרת סתם, אז תקשיבי, את לא יכולה לתת לו להמשיך לעשות דברים כאלו בלי סיבה. צריך לטפל בזה איכשהו.