אנלא יודעת כבר מה אני מרגישה

בת כמה את? אולי זה קשור לגיל ההתבגרות? ולמה אין לך חברות?

שואל השאלה:
ישלי חברות פשוט אני מרגישה שהן צבועות אליי אני בת 14

יש לנו ימים כאלה, לכולנו. ואני מציעה לך, להתחיל להתעורר על עצמך ולאהוב את מה שאת רואה. זה לא ברגע זה תהליך כמובן, אבל קחי את זה בתור מסע, להיות שלמה עם עצמך. היום אני מבינה כמה זה חשוב שבן אדם יהיה שלם עם עצמו ואני חושבת שכל אחד צריך את זה, להגיע לשם. אני יודעת שתצליחי בסוף, וכדי להעביר את התחושה הרגעית הזו תעשי משהו שאת טובה בו/ תפתחי משהו שיעלה לך את הביטחון בעצמך, תסתכלי על עצמך ותראי את היופי הפנימי והחיצוני שלך, תחזקי את הדברים הטובים במקום להדגיש כל הזמן את החסרונות. זו נטייה שלנו לחפש מה לא טוב. תבחרי אחרת

אוקיי, בגיל ההתבגרות הורמונים משתוללים ויכולים לגרום לכל מיני מחשבות ורגשות. נסי בימים כאלה להיות בבית, עם מזגן או מתחת לשמיכה, לקרוא ספר טוב. לי אישית מאוד מאוד עזר בימים כאלה הספר "בגן האמונה" של הרב שלום ארוש.

אומנם רב כתב אותו, זה לא ספר דתי, זה ספר שממש עובר על מצבים בחיים ומעלה את הביטחון העצמי והאמונה של האדם. הוא עד היום אצלי כתרופה :)

גם אני לפעמים ככה
יש לי חברה הכי טובה, חבורה וחבר ועדיין לא תמיד שלמה עם עצמי ומרגישה לבד
זה קורה ולכולנו יש מצבי רוח כאלה וחוסר השלמה עם עצמנו מכל מיני סיבות
זה עובר :) ולפעמים יש "דאונים"
או נגיד לפעמים אני מבואסת שאין לי כמעט הודעות או מחפשת אישורים מאחרים... ודווקא כשיש לי המון אין לי כוח לענות לאחרים