6 תשובות
שואל השאלה:
לא קשור ולכעס לעצבים. אני מוחה על החילול ה' הנוראי שקורה פה: הם מנסים להציג את כאילו להיות כופרו זה "נורמלי", חס ושלום, ולא לקבל ולא לכבד את הכופרים (ובאמת הדין אומר אסור לכבד אותם) - זה כבר "לא נורמלי" ושצריך לשמור על השפה הנקיהועוד כל מיני שטויות שכותבים אותם נאמנים שמוחקים את התשובות שמגנות את הכפירה.
לא קשור ולכעס לעצבים. אני מוחה על החילול ה' הנוראי שקורה פה: הם מנסים להציג את כאילו להיות כופרו זה "נורמלי", חס ושלום, ולא לקבל ולא לכבד את הכופרים (ובאמת הדין אומר אסור לכבד אותם) - זה כבר "לא נורמלי" ושצריך לשמור על השפה הנקיהועוד כל מיני שטויות שכותבים אותם נאמנים שמוחקים את התשובות שמגנות את הכפירה.
ואסור לכבד אנשים כמוך, איך אני?
תפסיק להיות קיצוני, צריך לפוצץ את העולם הזה.
אין לי עוד מילים.
ואומר לך את זה כופר אבל אני לא אתאיסט. אני דאיסט ואגנוסטיקן
תפסיק להיות קיצוני, צריך לפוצץ את העולם הזה.
אין לי עוד מילים.
ואומר לך את זה כופר אבל אני לא אתאיסט. אני דאיסט ואגנוסטיקן
שואל השאלה:
אכן, להיות קיצוני בשמירת המצוות - זה חובה. הבאתי על ציטוט מחזון איש ב"קובץ אגרות" :
שם שהפשטות והאמת הם שמות נרדפות, כן הקיצוניות והגדלות שמות נרדפות. הקיצוניות היא ההשתלמות של הנושא. הדוגל בהבינוניות ומואס בקיצוניות חלקו עם הזיפנים או עם חדלי תבונה. אם אין קיצוניות אין שלמות, ואם אין שלמות אין התחלה. ההתחלה היא בקושיות ופרכות מתמידות, והתמימות היא התרצן החריף המכונן דבר דבור על אפנו ועל אמתתו. רגילים אנחנו לשמוע בחוגים ידועים כמכריזים על עצמם שאין חלקם בין הקיצונים, ומשאירים בכל זה לעצמם זכות ישראלי נאמן באמונה מספקת לתורה וד"ת, ומרשים אנחנו לעצמנו להגיד מנקודת משפטי, כמו שאין באוהבי חכמה אהבה למיעוטה ושנאה לרב חכמתה, כן אין באוהבי תורה ומצוה אהבה לאמצעיות ושנאה לקיצוניות. כל יסודי האמונה י"ג העיקרים והמסתעפים המה תמיד בסתירה נמרצת על המושכלות הקלות ושטף החיים המפותחות תחת השמש, והכרתם הבהירה והמתורצת והמושיטה דוקנות יתירה באמונתם היא נועם הקיצוניות, ואלה שמעידים על עצמם שלא טעמו מתק קיצוניות מעידים יחד עם זה שהם חדלי אמונה בעיקרי הדת לפי כח עיוני ורגש נפשי, רק בחבלי יחוס - מה הם מתיחסים אליה, והקיצונים לעמק נפשם בכל רצון היותר כביר לחמלה על חדלי הקצה, לא ירחשו כבוד ויקר לאלה מתנגדיהם, והתהום המפסיק ביניהם כאשר נפגש במעשים ממשיים המחוללת בהכרח טבען מריבות וקטטות, יוסיף את הקרע לאין מרפא. הבינוניות שיש לה זכות הקיום היא מדת הבינונים האוהבים את הקיצוניות ושואפים אליה בכל משאת נפשם ומחנכים את צאצאיהם לפסגת הקיצונות, אבל מה עלובה הבינוניות הסואנת בוז לקיצונות. חובת חינוכנו לקיצונות! הזיון של החינוך הוא לטעת בוז וגיעול נפש להמתעוללים בקיצונות. אמנם, לרוח הרותח בלב הנוער, לא יבצר להוציא משפט מרותח על האישים בפרטיים של המתעוללים, ובמדת ההפרזה. אך התפתחות הנוער לאהבת תורה באמת, הדרושה להתפעלות נפשי ונעימות שמימי, לא יתן לתת מעצורים על דרך החיים המוליכים ליושבים בעטרות ונהנים מזיו. אלה המכוננים בתי חינוך ממוצעים לא הצליחו בשביל הזיוף שיש באמצעות, ולב משכיל הולך ומזניח את הזיוף, החינוך שלהם נותן את הצדק להחניך לפנות עורף להחוקים המושלכים עליו שלא לרצונו, ולהאמונות המעיקות לבו נגד זרם החיים, ואת סוד הקיצונות גזלו ממנו בהתעולל בה גם הוריו ומוריו."
(קובץ אגרות חזו"א-חלק ג'-אגרת ס"א)
אכן, להיות קיצוני בשמירת המצוות - זה חובה. הבאתי על ציטוט מחזון איש ב"קובץ אגרות" :
שם שהפשטות והאמת הם שמות נרדפות, כן הקיצוניות והגדלות שמות נרדפות. הקיצוניות היא ההשתלמות של הנושא. הדוגל בהבינוניות ומואס בקיצוניות חלקו עם הזיפנים או עם חדלי תבונה. אם אין קיצוניות אין שלמות, ואם אין שלמות אין התחלה. ההתחלה היא בקושיות ופרכות מתמידות, והתמימות היא התרצן החריף המכונן דבר דבור על אפנו ועל אמתתו. רגילים אנחנו לשמוע בחוגים ידועים כמכריזים על עצמם שאין חלקם בין הקיצונים, ומשאירים בכל זה לעצמם זכות ישראלי נאמן באמונה מספקת לתורה וד"ת, ומרשים אנחנו לעצמנו להגיד מנקודת משפטי, כמו שאין באוהבי חכמה אהבה למיעוטה ושנאה לרב חכמתה, כן אין באוהבי תורה ומצוה אהבה לאמצעיות ושנאה לקיצוניות. כל יסודי האמונה י"ג העיקרים והמסתעפים המה תמיד בסתירה נמרצת על המושכלות הקלות ושטף החיים המפותחות תחת השמש, והכרתם הבהירה והמתורצת והמושיטה דוקנות יתירה באמונתם היא נועם הקיצוניות, ואלה שמעידים על עצמם שלא טעמו מתק קיצוניות מעידים יחד עם זה שהם חדלי אמונה בעיקרי הדת לפי כח עיוני ורגש נפשי, רק בחבלי יחוס - מה הם מתיחסים אליה, והקיצונים לעמק נפשם בכל רצון היותר כביר לחמלה על חדלי הקצה, לא ירחשו כבוד ויקר לאלה מתנגדיהם, והתהום המפסיק ביניהם כאשר נפגש במעשים ממשיים המחוללת בהכרח טבען מריבות וקטטות, יוסיף את הקרע לאין מרפא. הבינוניות שיש לה זכות הקיום היא מדת הבינונים האוהבים את הקיצוניות ושואפים אליה בכל משאת נפשם ומחנכים את צאצאיהם לפסגת הקיצונות, אבל מה עלובה הבינוניות הסואנת בוז לקיצונות. חובת חינוכנו לקיצונות! הזיון של החינוך הוא לטעת בוז וגיעול נפש להמתעוללים בקיצונות. אמנם, לרוח הרותח בלב הנוער, לא יבצר להוציא משפט מרותח על האישים בפרטיים של המתעוללים, ובמדת ההפרזה. אך התפתחות הנוער לאהבת תורה באמת, הדרושה להתפעלות נפשי ונעימות שמימי, לא יתן לתת מעצורים על דרך החיים המוליכים ליושבים בעטרות ונהנים מזיו. אלה המכוננים בתי חינוך ממוצעים לא הצליחו בשביל הזיוף שיש באמצעות, ולב משכיל הולך ומזניח את הזיוף, החינוך שלהם נותן את הצדק להחניך לפנות עורף להחוקים המושלכים עליו שלא לרצונו, ולהאמונות המעיקות לבו נגד זרם החיים, ואת סוד הקיצונות גזלו ממנו בהתעולל בה גם הוריו ומוריו."
(קובץ אגרות חזו"א-חלק ג'-אגרת ס"א)
קישורים מצורפים:
שואל השאלה:
אסור לכבד אנשים כמוני? למה איזה מין אדם אני ש"אסור" לכבד אותו?
אסור לכבד אנשים כמוני? למה איזה מין אדם אני ש"אסור" לכבד אותו?
ולמה איזה מן אדם אני ש"אסור" לכבד אותו?
שואל השאלה:
"נאמר (משלי כז כא): "מצרף לכסף, וכור לזהב, ואיש לפי מהללו", פירושו, מעלות האדם לפי מה שיהלל:
אם הוא משבח המעשים הטובים והחכמים והצדיקים, תדע ובחנת כי איש טוב הוא ושורש הצדק נמצא בו, כי לא ימצא את ליבו רק לשבח את הטוב והטובים תמיד בכל דבריו, ולגנות את העבירות, ולהבזות בעליהן, ואם ייתכן כי יש בידו עוונות נסתרים, אבל מאוהבי הצדק הוא, ולו שורש בבחירה, והוא מעדת מכבדי השם.
והמשבח מעשים מגונים, או מהלל רשעים, הוא הרשע הגמור, והמחלל את עבודת השם יתברך.
עוד אמר שלמה עליו השלום (משלי כה כו): "מעיין נרפש ומקור משחת, צדיק מט לפני רשע. אכול דבש הרבות לא טוב, וחקר כבודם כבוד.":
כי כאשר ירפש האדם את המעיין ברגליו, ידלח מימיו לפי שעה, אחרי כן ישקטו המים ויהיו צלולים כבראשונה. כן הצדיק, כאשר הוא מט לפני רשע, לא תשפל מעלתו ולא תמעט בעבור זאת. ואם הוא עכור לפי שעה, (משלי כד טז): "שבע ייפול צדיק וקם", וישוב לאיתנו וכבודו.
אכול דבש הרבות לא טוב, אבל הרבות החקר בכבוד צדיקים, כבוד החוקר, כי נזכר הצדיק בפסוק שלמעלה. ומילת "הרבות" נמשכת ל"חקר כבודם", כמשפט במקומות הרבים.
והמכשולות הנמצאים בכבוד הרשעים, רבים וידועים, כי יש בכבודם:
1. חילול התורה והעבודה, והוא העוון המכלה מנפש ועד בשר.
2. והשנית, כי רבים נמשכים אחריהם ואוחזים מעשיהם.
3. והשלישית, כי המתחברים להם, אף על פי שאינם עושים כמעשיהם, מקבלים פורעניות כיוצא בהם, כאשר זכרנו כבר.
4. והרביעית, כי הם מכניעים כבוד אנשי אמת, ומבטלים העבודה. ואין הצלחה לכבוד הצדיקים זולתי אחרי השפלת כבודם, כמו שכתוב (משלי יד יא): "בית רשעים יישמד, ואוהל ישרים יפריח". ונאמר (משלי יא יא): "בברכת ישרים תרום קרת, ובפי רשעים תהרס" (שערי תשובה, חלק ג, מידת החנופה, כבוד זקנים).
"נאמר (משלי כז כא): "מצרף לכסף, וכור לזהב, ואיש לפי מהללו", פירושו, מעלות האדם לפי מה שיהלל:
אם הוא משבח המעשים הטובים והחכמים והצדיקים, תדע ובחנת כי איש טוב הוא ושורש הצדק נמצא בו, כי לא ימצא את ליבו רק לשבח את הטוב והטובים תמיד בכל דבריו, ולגנות את העבירות, ולהבזות בעליהן, ואם ייתכן כי יש בידו עוונות נסתרים, אבל מאוהבי הצדק הוא, ולו שורש בבחירה, והוא מעדת מכבדי השם.
והמשבח מעשים מגונים, או מהלל רשעים, הוא הרשע הגמור, והמחלל את עבודת השם יתברך.
עוד אמר שלמה עליו השלום (משלי כה כו): "מעיין נרפש ומקור משחת, צדיק מט לפני רשע. אכול דבש הרבות לא טוב, וחקר כבודם כבוד.":
כי כאשר ירפש האדם את המעיין ברגליו, ידלח מימיו לפי שעה, אחרי כן ישקטו המים ויהיו צלולים כבראשונה. כן הצדיק, כאשר הוא מט לפני רשע, לא תשפל מעלתו ולא תמעט בעבור זאת. ואם הוא עכור לפי שעה, (משלי כד טז): "שבע ייפול צדיק וקם", וישוב לאיתנו וכבודו.
אכול דבש הרבות לא טוב, אבל הרבות החקר בכבוד צדיקים, כבוד החוקר, כי נזכר הצדיק בפסוק שלמעלה. ומילת "הרבות" נמשכת ל"חקר כבודם", כמשפט במקומות הרבים.
והמכשולות הנמצאים בכבוד הרשעים, רבים וידועים, כי יש בכבודם:
1. חילול התורה והעבודה, והוא העוון המכלה מנפש ועד בשר.
2. והשנית, כי רבים נמשכים אחריהם ואוחזים מעשיהם.
3. והשלישית, כי המתחברים להם, אף על פי שאינם עושים כמעשיהם, מקבלים פורעניות כיוצא בהם, כאשר זכרנו כבר.
4. והרביעית, כי הם מכניעים כבוד אנשי אמת, ומבטלים העבודה. ואין הצלחה לכבוד הצדיקים זולתי אחרי השפלת כבודם, כמו שכתוב (משלי יד יא): "בית רשעים יישמד, ואוהל ישרים יפריח". ונאמר (משלי יא יא): "בברכת ישרים תרום קרת, ובפי רשעים תהרס" (שערי תשובה, חלק ג, מידת החנופה, כבוד זקנים).
באותו הנושא: