מישהו שהתאהב חזק חזק חזק

כע זה לא יעלם

זה לא הולך לעבור.
אני ניסיתי להכריח את עצמי להמשיך הלאה, נתתי לעצמי סיבה ופשוט הפסקתי לעשות דברים שעשיתי בעבר.
זה לא קל, אתה מכריח את עצמך להמשיך הלאה אבל זה אף פעם לא עובר, גם שאתה בטוח שאתה המשכת הלאה כשאתה יושב קרוב או מדבר עם אותו הקראש אתה מרגיש את החרא הזה שוב.
זה לא הולך לעבור, הלוואי וזה היה עובר, הלוואי, הייתי נותנת הרבה בשביל להמשיך הלאה, אבל האהבה שלי היא אהבה שלא הייתה לה סיכוי, הייתי בהכחשה שאולי איכשהו זה יעבוד אבל לא.
אם יש לך עוד צאנס אל תוותר על זה, תעשה טובה תלחם על האהבה שלך עד שתגיע למסקנה, זה לא יכול לקרות בחיים/אולי יש עוד סיכוי ואני אלך ואעשה עם זה משהו.
אני באמת מקווה שמתישהו ההרגשה הזאת תעבור, זה קרה לי היום וזה פשוט היה נורא כי הייתי בטוחה שהמשכתי הלאה, לא מספיק.

זה דועך, לא נעלם אף פעם. אבל תמיד תיהיה לך חולשה לאותו בן אדם, אם משהו יזכיר לך אותו אם אם פתאום תראה תמונה שלו בטעות בגלריה שלך או משהו, זה ישר יחזיר אותך לדיכאון והאכזבה שהרגשת

אני חושב שזה משתנה מבן אדם לבן אדם.

אצלי התאהבות יכולה לעבור ולהיעלם לגמרי, גם אם היא מאוד חזקה, אבל אהבה לא.
אם אני באמת אוהב את הבחורה (ולא רק מאוהב בה), תמיד יישאר לי משהו אליה, גם אם זה ייגמר ואפילו אם אני לא אדבר איתה חמש שנים.

מה שכן, יש מצבים שבהם אני מאמין שגם האהבה יכולה להיעלם אצלי (בגידה נגיד, או אם היא עשתה לי משהו ממש לא לעניין).

תלוי. אם האדם הזה פגע בי אז עם הזמן זה פשוט נגמר!
אם לא אז או שהאהבה נחלשת או שבכלל נעלמת.
עכשיו למשל אני חושב על מישהי שאהבתי לפני כמה שנים ואומר לעצמי לעזאזל איך התאהבתי בה

בחיים לא שוכחים אדם שאהבת באמת.
פשוט עם הזמן ממשיכים הלאה והאהבה היא כבר לא אותה אהבה, זה פשוט מן רגש שתמיד ישאר,חולשה כזאת לאותו בן אדם.
זה לזכור את האדם אבל פשוט שזה לא כואב יותר, משלימים עם המציאות