מה התקופה שהרגשתם בה הכי חרא אי פעם?

פעם שקלתי להתאבד עד שפתאום נכנסתי לסטיפס וגיליתי שאני לא היחידי שסובל.
אז הסיפור שלי הוא שאין לי חברים ובחיים לא יהיו.
בהכל אני לבד, כמעט כל ה"חברים" שלי צבועים ומגעילים. אני יוצא כמה פעמים בשבוע לסידורים שלי וחוץ מזה ימים שלמים אני מוצא את עצמי יושב בבית בחוסר מעש.
כולם פוגעים בי ודורכים עליי. לאף אחד לא אכפת ממני ברמה של להיות שם בשבילי וזה כנראה לא ישתנה עד שאסיים בית ספר (לא בקרוב..)

מה איתכם?