9 תשובות
הארי פוטר
הארי פוטר, לדעתי.
אח, השאלה הכי קשה בעולם.
מניחה שפרסי ג'קסון.
מניחה שפרסי ג'קסון.
הארי. אין מה לעדות שום ספר לא ישתווה לגאונות הזאת
פרסי גקסון
משהו בספר הזה מעניין אותי ואני מסוגלת לקרוא שעות וזה ירגיש לי דקה
משהו בספר הזה מעניין אותי ואני מסוגלת לקרוא שעות וזה ירגיש לי דקה
שואל השאלה:
איזה ספר את בפרסי ג'קסון? אני באחרון.. פשוט כל החברות שלי קוראות הארי פוטר ועושות לי מלא ספוילרים וזה מרגיז ובא לי כבר להתחיל
איזה ספר את בפרסי ג'קסון? אני באחרון.. פשוט כל החברות שלי קוראות הארי פוטר ועושות לי מלא ספוילרים וזה מרגיז ובא לי כבר להתחיל
אנונימית
עונה שניה בספר הראשון ^^
פרסי ג'קסון
קחו בחשבון שזו דעה אישית שלי. אז יכול להיות שלא תסכימו איתי
אבל לפי דעתי אין פה השוואה
פרסי ג'קסון, אלו ספרים חמודים. יחסית לספרים אחרים מאותו ז'אנר, הוא די מעניין.
אבל הוא רחוק מהרמה של הארי פוטר. זאת לא אותה ליגה
הדמויות בפרסי ג'קסון יותר מדי מושלמות ושטחיות, והאנטגוניסטים הם יותר מדי שטותיים ולא מספיק סוחפים
כל הדמויות הראשיות, חוץ מלאו, הן חסרות פגם- טובות לב, בלתי אנוכיות, מוכשרות, נראות טוב, בעלות ביטחון עצמי, בעלות זוג. ללא רבב
רק לאו מתואר כ"ממוצע". וגם זה לא נחקר ממש אצלו
וכמו שאמרתי. האויבים הם פתטיים
להשוואה. הדמויות בהארי פוטר הרבה יותר מפותחות
כל הדמויות מרגישות הרבה יותר אנושיות- בעלות פגמים, מניעים, ונקודות ל"redemption". דמויות עגולות שאפשר להזדהות איתם ולהסחף איתם
הדוגמא הכי בולטת היא הארי- ילד בעל פתיל קצר, בעל ביטחון עצמי מוגזם, לא הכי מבריק, נראה טוב או כשרוני. אך מאוד נאמן, בלתי אנוכי, נחוש (אפילו יותר מדי) וששם את חבריו לפניו
זאת דמות מעניינת. דמות שאני יכול להזדהות איתה, להבין את המוטיבים שלה. לראות אותה נאבקת וגוברת על מכשולים
ולא רק הארי. כל הדמויות, רון, הרמיוני, דראקו, סוורוס, נוויל, לונה, האגריד, דאמבלדור וכו'. כל הדמויות עם פגמים, וכל הדמויות בעלות נקודות redemption
והאויבים בהארי פוטר מדהימים. ממש מרגישים את הפחד מוולדמורט לאורך כל הסדרה. כמו כן המאלפואים, בלטריקס, הבלאקים, משרד הקסמים. כולם מדהימים ומרתקים, ומרגישים קטלניים, אתה מרגיש שיש איזה מתח באוויר בגללם.
הסיפור של הארי פוטר הרבה יותר סוחף ויוץר מתוחכם. משיטת הכתיבה (שימו לב איך הסדרה, ואיך העולם מתבגר ככל שהארי מתבגר. הראיית עולם מתאימה לגיל של הארי ולבגרות שלו. איך פתאום הוגוורטס מפסיקה להראות כהמקום הבטוח שאי אפשר לפרוץ אליו, ודמבלדור כבר לא ישות כל יכולה, וולדמורט פחות ופחות "רוע אולטימטיבי" ככל שהארי לומד יותר). עד לדרך בה העלילה עצמה זורמת
פרסי ג'קסון ספר חמוד, לא יותר מזה. אבל הוא לא באותה רמה. הוא גם מיועד לדמוגרפיה הרבה יותר צעירה, הוא הרבה פחות עמוק והרבה יותר קליל לקריאה
הארי פוטר ישאר לעוד הרבה שנים
אבל לפי דעתי אין פה השוואה
פרסי ג'קסון, אלו ספרים חמודים. יחסית לספרים אחרים מאותו ז'אנר, הוא די מעניין.
אבל הוא רחוק מהרמה של הארי פוטר. זאת לא אותה ליגה
הדמויות בפרסי ג'קסון יותר מדי מושלמות ושטחיות, והאנטגוניסטים הם יותר מדי שטותיים ולא מספיק סוחפים
כל הדמויות הראשיות, חוץ מלאו, הן חסרות פגם- טובות לב, בלתי אנוכיות, מוכשרות, נראות טוב, בעלות ביטחון עצמי, בעלות זוג. ללא רבב
רק לאו מתואר כ"ממוצע". וגם זה לא נחקר ממש אצלו
וכמו שאמרתי. האויבים הם פתטיים
להשוואה. הדמויות בהארי פוטר הרבה יותר מפותחות
כל הדמויות מרגישות הרבה יותר אנושיות- בעלות פגמים, מניעים, ונקודות ל"redemption". דמויות עגולות שאפשר להזדהות איתם ולהסחף איתם
הדוגמא הכי בולטת היא הארי- ילד בעל פתיל קצר, בעל ביטחון עצמי מוגזם, לא הכי מבריק, נראה טוב או כשרוני. אך מאוד נאמן, בלתי אנוכי, נחוש (אפילו יותר מדי) וששם את חבריו לפניו
זאת דמות מעניינת. דמות שאני יכול להזדהות איתה, להבין את המוטיבים שלה. לראות אותה נאבקת וגוברת על מכשולים
ולא רק הארי. כל הדמויות, רון, הרמיוני, דראקו, סוורוס, נוויל, לונה, האגריד, דאמבלדור וכו'. כל הדמויות עם פגמים, וכל הדמויות בעלות נקודות redemption
והאויבים בהארי פוטר מדהימים. ממש מרגישים את הפחד מוולדמורט לאורך כל הסדרה. כמו כן המאלפואים, בלטריקס, הבלאקים, משרד הקסמים. כולם מדהימים ומרתקים, ומרגישים קטלניים, אתה מרגיש שיש איזה מתח באוויר בגללם.
הסיפור של הארי פוטר הרבה יותר סוחף ויוץר מתוחכם. משיטת הכתיבה (שימו לב איך הסדרה, ואיך העולם מתבגר ככל שהארי מתבגר. הראיית עולם מתאימה לגיל של הארי ולבגרות שלו. איך פתאום הוגוורטס מפסיקה להראות כהמקום הבטוח שאי אפשר לפרוץ אליו, ודמבלדור כבר לא ישות כל יכולה, וולדמורט פחות ופחות "רוע אולטימטיבי" ככל שהארי לומד יותר). עד לדרך בה העלילה עצמה זורמת
פרסי ג'קסון ספר חמוד, לא יותר מזה. אבל הוא לא באותה רמה. הוא גם מיועד לדמוגרפיה הרבה יותר צעירה, הוא הרבה פחות עמוק והרבה יותר קליל לקריאה
הארי פוטר ישאר לעוד הרבה שנים