הייתן מביאות ילד לעולם אם הייתן יודעות שבעתיד ידפקו על הלדת ואמרו שהוא יהרג במלחמה?

ממש לא

כן, זה קןרה שאנשים מתים במלחמות וזאת לא סיבה לא להביא ילד לעולם. גם כרגע לא ידוע לי על קורא עתידות שבאמת יודע מה יקרה בעתיד ומי ימות מתי.

לא

כן, ולא הייתי נותנת לו ללכת להילחם.
זה במקרה שלא יהיה לי אפשרות לילדים אחרים, כי מעדיפה ילד ולנסות למנוע את הגורל, מאשר כלון.

לא

לא.

לא

מצד אחד אני אומרת קודם כל לא ! אני לא רוצה להוליד מישהו בידיעה שהמוות שלו קרוב יותר ממה שאמור להיות אבל מצד שני אפשר לומר שדווקא בזמן הזה אפשר לבלות איתו ולהספיק איתו הכל ,ולהנות מכל רגע ןאולי גם למנוע את המלחמה ואת המוות ..אבל חד משמעית לא

שואל השאלה:
מי ישמור על המדינה?

לא ואסור לשנות את העתיד זה יכול לשנות עוד דברים (כן ראיתי יותר מידי סרטים אבל הגיוני xd)

עדיף כבר שלא, אבל לפי סרטים שראיתי אסור אך פעם לשנות את העתיד. יכול להיות שהילד הזה במהלך חייו הקצרים ימנע ממישהו להתאבד, יעזור לזקנה לחצות כביש ובלעדיו היא היתה נדרסת, השלים לילד בסופר את התשלום כדי שיוכל להביא אוכל הביתה כי אמא שלו חולה. אם הילד הזה לא היה נולד, אז כל המעשים הקטנים האלה שהוא עשה לא היו נולדים גם הם.

הייתי מביאה ולא מפסיקה ליום להתפלל שזה לא יקרה
והייתי מנצלת כל יום איתו כי החיים קצרים
אבל זה גם תלוי מי זה שאומר שהוא ימות ועד כמה אני מאמינה בזה (לא משנה שגם אם מישהו סתם יזרוק לי את זה אני אפחד מזה כל החיים)

כן..

זאת שאלה ממש מורכבת כי מצד אחד לא כי זה ישאיר לי טראומה וסוג של חוסר במשפחה שלא משנה שמה ילדים יהיה לא משנה כמה אני וכל המשפחה נהיה מאוחדים תמיד יהיה מחסור מסויים שכולנו נדע מה הוא..
מצד שני כן כי אני יודעת שבזמן שהוא יהיה בצבא זה התור שלו להגן על העם שלנו בדיוק כמו כל אלה שהיו לפניו.. ויותר מזה עם כמה שזה קשה אני אדא שהוא עשה את זה בזמן שהוא הגן על העם שלו על המשפחה שלו ואני יהיה הכי גאה בו בעולם והוא תמיד ישאר איתי..
ןזה לא הבדל כי אם זה לא יקרה לי זה יקרה למישהו אחר וזה ממש תלוי לאיזה כיוון אנשים לוקחים את זה אני מכירה משפחה של חייל שהיה בקרבי ונפטר ואחרי זה כל המשפחה שלו נרתעו ומאז אף אחד מהמשפחה שלו לא מסוגלת ללכת לקרבי..
מצד שני אני מכירה משפחה אחרת שהם בחרו לקחת את המוות של הבן משפחה שלהם שמת מאותה מלחמה בדיוק ומאותו קרב ובאותו גדוד ויחידה.. שהם לקחו את המוות של הבן שלהם כמקור לגאווה שהם יודעים שהוא לא מצטער על זה ושהם יודעים שאם היתה לו את אותה בחירה עוד פעם הוא היה עושה אותה שוב ויותר מזה האחים שלו התגייסו גם לקרבי כדי להמשיך את המורשת שלו וכי הם אומרים שעכשיו זה התור שלהם ושאם ויקרה להם משהו הם ידעו שזה רק צעד קטן לניצחון ולשלום בשביל המדינה שלנו והם הכי גאים שהם נמצאים שם..

אז זה ממש תלוי לאיזה כיוון לוקחים את המקרה אני חושבת שבכל מקרה כן
אני יודעת שיש המון שלא יסכימו איתי אבל את אף פעם לא יכולה לדעת מה יקרה בעתיד והייתי מביאה ילד גם בידיעה שזה יקרה כי אי אפשר לדעת מה יקרה ואני אישית מכירה אמא שפחדה שהבן שלה ילך לקרבי והוא גוייס בסוף כגובניק בגלל שהוא כיבד את ההחלטה של אמא שלו ושבוע לאחר הגיוס הוא נפטר בתאונת דרכים והיא עד היום מרגישה אשמה ואומרת לעצמה למה לא הסכמתי לו ללכת לאן שהוא רוצה כי אולי היום הוא היה עוד בחיים מצד שני אולי אם הוא היה מתגייס ונפטר גם במלחמה כל שהיא

כל מה שכתבתי כאן היה בשביל להסביר שאי אפשר באמת לדעת מה יקרה אז כן הייתי מביאה בכל מקרה ויש אנשים שלא יסכימו איתי וזה בסדר אבל זאת דעתי וזה כל אחד ואיך שהוא מסתכל על זה

לא
אני מכירה אישה שהלך לה ילד יחיד..
לא מעוניינת שזה יקרה גם לי (היא בדיכאון מוחלט ולא יצאה כבר 200 שנה לאירועים ומסיבות ושטויות..)
וזה ממש עצוב לראות אותה ככה
הצער שלה..
הוא מת בגיל.. 19-20 כזה..
זה עושה רע רק לראות את זה.. אז לחוות את זה?

אם לא במלחמה אז ממשהו אחר.
אף אחד לא חי לנצח, כולם צריכים למות בסוף.
אם הוא חי בשביל להקריב את עצמו למען מטרה מסוימת, מי שאני שאעצור אותו?

כן