ספרו על הפעם הזאת ששברו לכם את הלב ואיך הרגשתם?

הוא היה הידיד הכי טוב שלי.. ואז קשרים רומנטיים התערבו והתרחקנו ממש
החלק הכי גרוע זה שאהבנו אחד את השניה אהבה אמיתית וטהורה.. בחיים לא אהבתי מישהו כמו שאני אוהבת אותו

לא בקטע רומנטי אם זה נחשב חברה הכי טובה פשוט הרגשתי ששברו לי את הלב לא האמנתי אני עדיין פשוט באסה אין לי מה לעשות אני ממשיכה להתנהג כרגיל אני לא יכולה להתעלות את זה אבל האמת היא הביא לי את הסיבות הקלושות והבודדות האחרונות שנשארו לחיות ולנסות לעבור הכל ושאולי העתיד יהיה סבבה היו לי חלומות תכננתי דברים חשבתי שיהיה בסדר חשבתי שהיא בנאדם היחיד שמבין אותי ושיש לי בעולם הזה והכל היה שקר אז אני לא יודעת פשוט אני לא מאמינה לשום דבר יותר והבנתי שוואלה אין שום פואנטה לחיים האלה אם זה לא היה כזה מבולגן ובעייתי הייתי עכשיו יוצאת והורגת את עצמי הרגשה מוזרה גועל וריקנות כזה

האקסית שלי ואני יצאנו ביחד לתקופה של חצי שנה בערך היא בחיים לא הסכימה לנו להתנשק בציבור בחיים לא אמרה לחברים שלה או הסכימה להגיד לשלי שאנחנו ביחד. ואז היא החליטה שהיא צריכה הפסקה אז ממש נפגעתי כי ידעתי שהיא בגדה בי כמה ימים לפני זה (לא הפעם הראשונה) היא לא דיברה איתי כמעט שלושה חודשים ידעתי שהיא היתה עם המון גברים אחרים בזמן הזה בסוף אחרי כמעט שלושה וחצי חודשים היא פתאום חזרה אלי והתחילו להגיד שזה היה סתם ושהיא אוהבת אותי ואני כמו טיפש נפלתי בשבילה שוב
היינו ביחד עוד שלושה חודשים ובסוף היא זרקה אותי מהסיבה שאני "יותר מידי טוב בשבילה" יומיים אחר כך אני רואה שהיא והחברה הכי טובה שלי נהיו זוג.

לא משהו רציני
בגיל 14 וחצי הייתי בקטע עם מישהו והזמנתי אותו לאנשהו והוא אמר שהוא יגיע ויחכה לי מתחת לבית
קבענו לשעה שבע בערב
והוא פשוט לא הגיע ואני התקשרתי אליו והוא ניתק ושלחתי לו הודעות והוא ראה את זה וסינן
בקיצור הבריז לי וחיכיתי לו לפחות שעה בחוץ ובהחלט הרגשה לא הכי נעימה...
ואז חזרתי הביתה כולי בוכה ובכיתי כל הלילה.. זה קרה לפני שלוש שנים אבל עד היום אני זוכרת אפילו באיזה יום זה קרה ובאיזה תאריך חחח

אה אוקי היא הייתה החברה הראשונה שלי... מאוד אהבתי אותה למרות שגרנו רחוק, אז נראה לי שההתחלה הייתה כשמישהי שלחה לה באינסתגרם ממשתמש שהיה די ברור שהוא מזויף שאני בוגד בה ושתתרחק ממני ושאני בכלל חבר שלה... אז היא מאוד נפגעה כמובן והחליטה שהדבר הכי נכון לעשות הוא ללכת בערב שישי לבית של איזה מישהו שהטריד אותה. היא הייתה כל כך שבורה והוא הציג את עצמו בווצאפ בצורה כל כך יפה ואיך שהוא רוצה לעזור לה והכל(אני לא יודע איך היה לו את הווצאפ שלו אבל לא משנה). אז כן היא החליטה ללכת אליו והיא ידעה שהבית ריק... שוב מזכיר שעדיין היינו ביחד ושהבנאדם היטריד אותה.
מוצאי שבת אני פותח את הטלפון(אני דתי) ואני כל השבת חשבתי על איך אני נותן לה בראש על כמה לא בסדר הסצנה שהיא עשתה לי... במקום זה אני זוכה לשמוע שחברה שלי "חוותה אונס".
משם הכל מתחיל להדרדר... נפגשים שבוע אחרי, ושבוע אחרי זה היא זורקת אותי בווצאפ. אשכרה זורקת. עכשיו זה מה שהיא אמרה לי. למה להאמין? לא יודע. אבל זה לא היה הכל.
ממש אהבתי אותה באמת. והנה בערך שלושה חודשים אחרי שהפסקנו לדבר איכשהו חזרנו לדבר כנראה כי כל כך התגעגעתי... עכשיו חזרנו לקשר טוב והכל והיא שוב פעם התחילה לומר כמה היא אוהבת אותי והכל והכל זרם... לא היינו ביחד ולא יצא לנו עוד להיפגש אבל לא נורא.
ממש לא מיותר לציין שבמשך הארבע חודשים האלה היא מה שנקרא מרחה אותי אחריה... ונתנה לי להאמין שהיא עדיין אותה אותי.
חודש וחצי בערך אחרי שחזרנו לדבר אני שוב פעם זוכה לשיחה ממנה.
שיחה הזאת היא אומרת לי שהיא רוצה להמשיך הלאה ושמקווה שאני מבין את זה ואני אומר שאני מבין את זה כי היה מאוד ברור שלא נהיה ביחד יותר.. החלטתי להתחזק ורציתי להתחיל לשמור נגיעה(לא ממנה) אבל בכל זאת היא הדגישה כמה הקשר הזה בנינו עדיין חשוב לה. ידעתי שהיא אוהבת אותי.
חצי שעה אחרי זה היא חסמה אותי בכל מקום אפשרי.
וזה שיברון לב שנפרש על פני שמונה חודשים... עכשיו אני סבבה עם זה תודה על השאלה. ומי שמכיר אותה.. שיגיד לה שאני לא כועס, היא יודעת שאני אף פעם לא. אני מאוכזב. ביי ביי ט.

הראשונה או הנוכחית?
טוב נספר על הנוכחית זה יותר טרי^-^

אז ככה! שעת סיפור ילדודס(:
הייתי בת 14 בערך בחיפוש אחר הריבאונד.
מצאתי לי, הופה היי! נפגשנו, היה נחמד.
מפה לשם עברו שנתיים שאני אןבססיבית אליו עד לרמה שמצריכה טיפול פסיכולוגי וכדורים.
היו לו נשים, לי היו גברים.
במשך שנה הקשר שלנו היה רק עם העיניים, הסתכלנו אחד על השנייה המון.
כל מבט הרגיש כמו נצח שדחוס בשניות בודדות... כל רגע מחיי הוקדש לו.
רציתי אותו כל כך, כל שאר העולם היה מחוק מבחינתי.
והוא? הוא ידע. הוסיף לאגו. איזה כיף להיות הגבר שכולן רוצות.
אז הוא היה מסתכל, זורק מילה, שולח הודעות ונעלם.
משחקים על משחקים במשך שנה, התחרפנתי לגמרי.
זה הרגיש כאילו עוקרים לי את האיברים מהמקום ומכריחים אותי לאכול אותם.
כאילו שאני נשרפת מבפנים וכל מה שנשאר זה גוף חלול וריק.
היו לי חרדות שהוא ימות, פחדתי לישון בלילה. היה לי קשה לנשום, היו לי התקפי זעם, הכאב כבר הפך להרגל. הסתגלתי לעובדה שעכשיו הוא חלק ממני.
מרוב שהיו לי רגשות כבר הפסקתי להרגיש, לא הרגשתי כלום. הייתי מנותקת מהעולם לחלוטין.
עברה שנה, הוא סיים י"ב ואני מתתי מפחד.
מה יקרה עכשיו? אני לא אראה אותו יותר? איך אני אחיה עכשיו?
הרגלתי את עצמי שהוא לא קיים, שהוא חי רק בראש שלי. שום דבר מזה לא אמיתי.
בסוף השנה בחופש הגדול הוא שלח לי הודעה, אמר שהוא היה דביל והצטער על הכל.
הוא אמר שהוא אוהב אותי.
דברנו בטלפון עד חמש בבוקר, לא הבנתי מה לעזאזל קורה.
לא עיכלתי שזה הוא שמדבר איתי.
אבל, בשלב מסוים הוא רצה תמונות וניתק כשלא שלחתי לו.

אחרי התמודדות של שנה נוספת והפעם בלעדיו-למצוא את עצמי מחדש.
בהתחלה התחרפנתי ופתחתי משתמשים פקטיבים כדי לדבר איתו.
זה התחרבש לגמרי, הוא אמר שהוא לא רוצה שום קשר אליי.
עבר זמן, עכשיו קרוב לסוף שנה,
קבלתי ביטחון והתחלתי להופיע על במות (אני שרה).
אז היה טקס לחללי צהל והשתתפתי בו.
ולפתע פתאום כל השמיניסטים של שנה שעברה החלו להגיע על מדים, והנה הוא. מוקף בנשים שלו.
והנה אני, מרגישה את התקף החרדה תקוע לי בגרון ואני שרה ומסתכלת עליו ואני שרה והוא מסתכל עליי ואני שרה ועומדת להקיא והנה זה נגמר.
ירדתי מהבמה, עברתי את זה.

חיכיתי שכולם ילכו, ואז הוא ניגש אליי והביא לי חיבוק. הוא אמר ששרתי יפה ושטוב לראות אותי.
אין לי מושג איך להסביר את ההרגשה, אבל הייתה לי צמרמורת בכל הגוף רק מלשמוע אותו.
מאוחר יותר הוא שלח לי הודעה וקבענו להפגש באותו היום.
הו, וואו. הלב שלי הקיא דם. כמעט ולא נשמתי.
עפתי למקלחת, פוצצתי את עצמי בבושם והוא אמר שהוא כבר למטה.
אז אני הולכת ומתה מפחד, לא בטוחה אם החיוך הוא מחרדה או מאושר.
הנה, מצאתי. שנינו באוטו עכשיו יחד, מרצון.
לקח לי כמה דקות להבין מה אני רואה ומה לעזאזל קורה.
רעדתי ממש, אותו זה הצחיק.
אז נסענו לשבת מול החוף ברכב (נשמע רומנטי אבל בפועל היה שיח ענק מולנו וכמה ערסים מקללים בצדדים)
אמרתי מלא דברים, הוא הנהן ולא הקשיב.
ספרתי על כל התקופה שעברתי, איך הרגשתי ואיך אני מרגישה עכשיו. ספרתי שנתקפתי מינית.
אבל, זה לא עניין אותו.
פחדתי. עכשיו אני חשופה כמעט לחלוטין מול מישהו שאני לא יכולה לעמוד בפניו.
הוא אמר שזו ההזדמנות שלי, ואמר דברים שגרמו לי להרגיש קטנה.
הוא אמר שהוא יכול לקום מחר בבוקר ולהחליט שהוא רוצה שנהיה ביחד, אבל הוא יכול גם לא. זה תלוי באיך אני אתנהג.

בשלב מסוים התחבקנו והתחלתי לבכות מרוב הלחץ, לא נגעתי בו שנתיים. לא הבנתי מה קורה.
הוא נישק אותי בראש והרגשתי שאחרי מסע ארוך חזרתי הביתה.
הוא אמר שאני יפה ושהוא אוהב אותי, שאני יקרה לו.
הוא אמר שהוא התגעגע אליי כל התקופה הזו.
והנה, השפתיים קרובות. תשוקה עזה של שנתיים דחוסה לשניות בודדות.
והנה, השפתיים קרובות. והנה, עוד רגע, והנה... אני אומרת לא.
לא, כי זה לא נכון. כי הוא ילך ככה או ככה, כי זה לא אמיתי, כי בשנייה שאתן לו את מה שהוא רוצה הוא יברח. כי הוא כאן רק בשביל זה, ומעולם לא היה כאן בשבילי.
הוא התעצבן, החזיר אותי הביתה וגירש אותי מהרכב שלו. "צאי לי מהאוטו, או שאני אסע לאן שאני צריך ואת תישארי בפנים ותצטרכי לחזור באוטובוס. חבל."
הוא אמר שאני קטנה מדיי בשבילו, ושאשלח לו הודעה עוד שנתיים.
הוא בן 19 ואני בת 16.
כשהייתי בת 14 קרו דברים שקצת חורגים מהגיל שלי.
ואז, יצאתי מהאוטו. חזרתי הביתה. הוא נסע משם במהירות, אפילו חיכה או הסתכל לאחור.
שמרתי את הטישו שהוא הביא לי במשך שבוע שלם, לא הסכמתי להפרד.
הרגשתי שאין לי טעם לחיות, שהגוף שלי מתפרק. לא רציתי לנשום, לא רציתי כלום.
הוא הבטיח שזה לא יקרה שוב, הוא אמר שהוא דביל. שהוא השתנה.
והנה, שוב. שנה אחר שנה, אותה הודעה מיושנת "היה טוב לראות אותך".

וואי אחי אני חופרת

לו קרה לי.. לא בקטע רומנטי לפחות