איך אפשר לחיות עם אותו בן זוג כל החיים? חברה שלי באה לישון אצלי ויום אחרי כבר נמאס לי ממנה

באמת עצוב

אולי את לא באמת אוהבת אותה או פשוט לא מספיק עדיין.. גם אני תמיד שאלתי את זה! ברגע שמכירים מישהו/מישהי ואת כבר הרבה זמן איתו/איתה זה כבר מובן יותר

שואל השאלה:
אני בת.
אם מישהו פספס.
ואני סטרייטית לגמריי
היא חברה שלי רגילה

אני מצטערת אני אף פעם לא בודקת.. סליחה

כנראה אתן לא ממש קרובות.. אם הייתן ממש bff תאמיני לי שהיית רוצה לחיות איתה...

שואל השאלה:
כן אבל איך לא נמאס מהבן אדם
כאילו זה נראה שיש בין כל הזוגות התלהבות בהתחלה ואחר כך זה ממש יורד

כן ככה זה תמיד.. פשוט צריך לדעת לשמור על ההתלהבות של ההתחלה, לעשות דברים ביחד שמזכירים את תחילת הקשר ופשוט לא להפסיק לאהוב

אם נמאס לך ממנה כנראה אתה לא באמת אוהב אותה. כשאתה עם בנאדם שאתה אוהב אתה רוצה לבלות איתו כל רגע שאתה יכול.

אוי....... כנראה אתה לא אוהב אותה

אני גם בטוחה שההורים שלך ממש התלהבו כשרק נולדת והיית מזה מגניבה וחדשה להם ותראי איך הם סובלים אותך כל החיים עד עכשיו
חתונה זה לא בשביל הכיף זה החלטה חשובה לחיים משותפים את לא מתחתנת מתוך התלהבות או משהו אתם הופכים למשפחה וחיים ביחד כל התפיסה שלך מעוותת ואני לא יודעת איך לשנות לך אותה סורי מקווה שזה יקרה לך לבד עם הזמן

גם לי נמאס מחברות אם הם באות לשון אצלי

כי חברה (bff)זה שונה מבן זוג עם בן זוג יש משיכה ואהבה ממש כלפיו באלך אותו לידך כל רגע זה בעצם משמעות האהבה וסתם חברה זה נחמד להנות את הרגע אבל לא כל הזמן להיות צמודה אליה כמו עם בן זוג

אם את בת היית אמורה לכתוב בת זוג
ואולי את סטרייטית?

הייתי חיה עם החברה הכי טובה שלי אם הייתי יכולה ,אבל חברה ובן זוג זה דברים שונים לגמרי את אוהבת את שניהם אבל כל אחד בדרך אחרת.
אם את אוהבת אותם באמת תרצי להשאר איתם כל החיים.

כנראה את לא אוהבת את הבן אדם באמת

וואו זאת בדיוק המחשבה שלי,
כאילו איך אני אמורה למצוא בן אדם ולסבול אותו איתי בתוך בית לכל החיים?
תגידי לי כשתמצאי תשובה

המספרים אומרים שזה קשה. מי שמצליח ממש טוב לו בחיים. כרבע מהזוגות. עוד רבע, קצת פחות. והחצי הנותר מתייסר, או מתגרש.

נתון נוסף שיש לקחת בחשבון הוא שהתאהבות מחזיקה גג 3 שנים. אהבה - יכולה יותר. כבוד - אפשר כל החיים. רק ככה מתחזקים את האהבה. כבוד הדדי. האהבה זה רק ערך מוסף. ענק. אך ערך מוסף.

שחברה טובה יותר מידי זמן אצלי אני משתגעת, עם בן זוג שאת אוהבת זה אחרת

שאתה אוהב מישהי גם אם אתה עושים כל יום אותו דבר זה הרפתקה

אבל זה גם טוב שיש מרחק בקשר זה גורם לדיכוי לא יותר מידי כי אז יהיה ריחוק אבל לא כל יום להיפגש

כי כשזו אהבה אמיתית כל יום איתו כיף לך יותר :)

כשתהייה עם מי שאתה אוהב באמת באמת, ולא רק לקטע או סתם כזה אלה באמת אוהב לא תחשוב ככה, רק תרצה להישאר איתה כל החיים שלך.

עריכה: עכשיו ראיתי שאת בת.
חברה כאילו חברה -לא בן זוג, זה לא אותו הדבר. כי זה לא אהבה של זוג.
כשתהייה עם מי שאת אוהבת את לא תחשבי ככה.

אמא חשבתי אני היחידה שככה
לא אפכת לי מהממינוסים יש אנשים שלא בנויים לזהה
אנונימית את לא לבדד

אחרי שההתלהבות יורדת, ויש באמת חיבור ואהבה, אז מבינים שזה לא רק פוצי מוצי וזה אשכרה שותף לחיים.
ולא משעמם כי החיים הם דינאמיים ולא באמת משעממים, יש עליות וירידות ואת כל אחת מהן את עוברת *איתו*
וטכנית, אתם לא הרבה ביחד, זה לא דבק ולא כלא.
פשוט מתרגלים אחד לשני. שזה המצב הרגיל והקבוע שאתם ביחד ועוברים הכל ביחד, לא בקטע של התלהבות ושל היי, וגם לא בקטע שלך ושל חברה שלך שהיה זמני והיא היתה כאורחת, אין פה אהבה של בני זוג, לא שותפות, ולא מספיק זמן ביחד

אצל בני זוג זה שונה. את מרגישה את המשיכה והחיבור.

שואל השאלה:
אני קוראת פה את כל התגובות וזה באמת מחזק אותי.
תודה לכולכם

כשהאהבה היא אמיתית אין דבר כזה.אני חמש וחצי שנים עם חבר שלי ומתגעגעת אליו כל יום מחדש.וכל יום מאוהבת בו יותר אני דווקא משווה את זה ליין זה משתבח עם השנים ככל שיותר מכירים שבאים לזוגיות עם רצון לתת ופחות לקחת.וכן גם לא לקיים יחסים שבועיים עוזר לחידוש הקשר כל חודש מחדש.כי אחרת אם לא תעשו הפסקה מזה זה כמו שכל יום מהיום במשך 80 שמונים שנה תאכלי את אותה גלידה רצוף.ימאס לך גם אם את הכי אוהבת אותה.אני מסורתית ואני חושבת שההפסקה הזאת שבועיים בחודש זה גאוני וגם הרבה ליזום לתת לפרגן לא לשקוע בשגרה לצאת ביחד לגוןן בפעילויות והרבה להקשיב וגם לדבר אחד עם השני במיוחד בזמן הזה לחזק את הקשר וכו...

כמו שאת חיה עם המשפחה שלך באותו הבית כל יום.

כשאת אוהבת בן אדם אהבת אמת, את תראי אותו כבן משפחה. אז כמו שאת אוהבת את המשפחה שלך, תאהבי גם אותה, פשוט בצורה מיוחדת אחרת.
כנראה את לא אוהבת אותה מספיק, או שאת מסוג האנשים שלא מסוגלים להתחייב.

האמת.. עם כל הכאב, אי אפשר. תסתכלי מסביב הרוב מתגרשים ואלה שלא מתגרשים המון מהם זה פשוט מהסיבה שאין להם אומץ. תכלס אחרי 20 שנה ביחד כבר אין באמת אהבה (אולי כן אבל נדיר נדיר נדיר) ועזבי 20 שנה זה אפילו מוכח מדעית שמערכת יחסים כבר בשנה החמישית נמאסת ומתחילה להתפרק ויותר מזה עזבי מדעית זה באמת ככה ממה שאני רואה במערכות יחסים סביבי. חוץ מזה שלא צריך לראות בפרידה ובאהבה שנגמרת דבר רע, לפעמים האהבה שבאה אחרי זה טובה יותר וכל אחד צריך שינוי ולהתאהב מחדש, אם זה גרושים או נוער או בכל גיל. גם אלה שאומרים שכן הם עדיין מאוהבים כבר עשר שנים זה עדיין לא כמו בשנתיים הראשונות למשל, אחרי חמש שנים זה באמת כבר נהיה פשוט הרגל.. פשוט מתרגלים אחד לשנייה את רגילה לקום עם הבן זוג בבוקר כל יום, להתנהגות ביניכם ופשוט לכל דבר. באיזשהו שלב ההתרגלות הזאת נמאסת, מהדברים הכי קטנים יתחילו ריבים וזה פשוט לא יעבוד.

ואני מניחה שהמינוסים מגיעים מאנשים מאוהבים שפשוט עיוורים מאהבה מה שנקרא? בסופו של דבר זה קורה לכל אחד במוקדם או במאוחר, השלב הזה מגיע בסוף.

כנראה שהיא לא חברה כזאת טובה... יש לי חברה ממש כמו אחות ואנחנו נפגשות כמעט כל יום .. זה תלוי פשוט עם מי את נמצאת

יש אנשים שפשוט לא בנויים ללחיות באותו בית עם אנשים אחרים וזה לגמרי הגיןני. לי למשל היה חבר שנתיים אבל אם היינו נשארים יחד יותר מ3 ימים רצוף כבר הייתי רוצה להיות קצת לבד. זה הגיוני שאת תרצי קצת מנוחה והפסקה ואת הרגע של הלבד שלל וכו וכשטת חיה עם עוד מישהו באותו בית אז זה חשוב מאוד במיוחד לאנשים כמונו שלמרות שאתם חיים בבית משותף עדיין יהיו לך רגעים של פרטיות ושל אינטימיות כי אי אפדר פשוט להיות יחד 24 7 לפחות אני לא בנוייה לזה.

חברה הכי טובה זה שונה מבן זוג.
אני גם כמוך, אין לי חברות קרובות בגלל זה כי באיזשהו שלב הן מעיקות עליי.
אבל עם הבן זוג שלי זה שונה, זה אחר. בא לי להיות איתו כל יום כל היום 24/7 מרוב שאני אוהבת את הבן אדם הזה.
כשאת תאהבי מישהו באמת את תביני איזה כיף זה להיות עם אותו בן אדם כל החיים.

זה בסדר להשאר בקו חשיבה הזה!
מונוגמיה לא מתאימה לכל אחד ות'אמת שגם אני לא מבינה איך אנשים יכולים להשאר כל החיים ביחד וההורים שלי מאושרים ביחד וגם הסבא והסבתא שלי חגגו 55 שנה השבוע.
אני אישית מאמינה שיש שני סוגים של אנשים - כאלה שמסוגלים וכאלה שלא.
אני חושבת שנישואים פתוחים זו אופציה נהדרת במערכת יחסים

אתה פשוט לא באמת אוהב אותה

החוכמה היא למשוך את ההתחלה כמה שיותר, הרי אמרת בעצמך בהתחלה יש התלהבות ואז זה יורד...
לא לתת לשגרה להרוס את הזוגיות
לא להיות אובססיבים אחד לשני, שלכל אחד יהיה חיים משלו, לימודים, עבודה,חברים ועוד וגם את החיים המשותפים, תצאו כמה שיותר לבלות וככה טצברו יותר חויות
עוד משהו ממש חשוב שאם הוא לא ככה אז כנראה שכל זה לא יעבוד, אם אין אהבה בינכם, אהבה הדדית ורצון של שניכם להפגש, לאהוב ןלהמשיך את הקשר ולהנות ממנו זה לא ילך כי רק אם.לצד אחד חשוב זה יגמר מהר מאוד.
עוד משהו שחשוב..לדבר על הדברים ולדעת להקשיב ולשנות ולא רק לדבר

חשבתי ככה כל כך הרבה, ומה שקורה לך קרה לי עם כל פאקינג בן אדם. לא משנה אם בן זוג או חברה/ידיד.
עד שהבנתי שכל מה שאני עושה לא נכון עבורי, וכל האנשים סביבי נמצאים שם רק כדי שלא אהיה לבד.
את חד משמעית *לא* יכולה לחיות חיים שלמים עם אדם ש*לא* מתאים לך.

רוב האנשים בעולם ריקים מתוכן, למצוא את האדם הנכונים עניין של מיון, ניסוי וטעייה.
זה בסדר להתייאש מאנשים מסוימים, אבל תדעי שלא עם כולם זה יהיה ככה.

קודם כל כדי לוודא שזה לא יהיה ככה, תחשבי מה האנשים שבחייך עכשיו עושים שם? הם שם כי הם ממלאים חלל, או הם שם כי הם עוזרים לך לקדם את עצמך בחיים?
חברים לא נמצאים שם כדי שלא תהי לבד, חברים נמצאים שם כי מגיע להם להיות חלק מהחיים שלך.
לאיזה סוג אנשים מגיע להיות חלק מהחיים שלך?
ואם את עדיין לא יודעת, זה הזמן לבנות סטנדרטים-הם לא נועדו רק לבחירת בן זוג, אלא לבחירה של כל דבר. (:

תזכרי-מי שלא גורם לך להרגיש טוב, לא צריך להיות שם.