הכלבה הורדמה לפני כמה ימים ואני לא מצליח להתגבר(בן 17)

זה באמת קשה אני ממש מצטערת..
אולי תאמץ כלב חדש?

משתתפת בצערך,
תתעסק בדברים שמשמחים אותך, תתרכז בדברים אחרים, עם הזמן זה יעבור לך, וזה מבאס אבל אין לך מה לעשות עם הסיטואציה יותר.. תסתכל על הצד החיובי-היא הפסיקה לסבול את הכאבים.

שואל השאלה:
יש לי עוד 3 כלבות חוץ ממנה.. היא הייתה אחת ויחידה, אי אפשר להחליף 17 שנה בכלב אחר..

ברור , לשום דבר אין תחליף, אבל אולי זה ימלא את החור מעט, יתן לך עוד סיבה קטנה לחייך, מתי שתהיה מוכן.. בכל מקרה-תזכור שהכל לטובה

מבינה כל כך כם לי הייתה כלבה ממש זקנה ונאלצנו להרדים אותה כי היא סבלה אם בא לך לדבר או משהו אתה מוזמן לשלוח הודעה משתתפת בצערך...

אני מבינה את הבעיה שלך מקרוב, היה לי גם כלב שהרדמנו ונולדנו גם סמוך אחד לשני והוא גדל איתי עד שהרדמנו אותו כי למיטב ידיעתנו היה לו גם גידול סרטני..
הלב שלי היה שבור, הבאנו עוד אחד אחר בגלל טראומה מספר כלבים הרדמנו אותו גם וזה היו תקופות של דירדור במבחנים ציונים מבאסים ובאמת תחושות רעות כמו שאתה מרגיש..
אני יכולה לגמרי להבין אותך וזה ממש לגיטימי..
אני גם בת 17 ואני מבינה ממש מה עובר עלייך שאתה פשוט שבור מזה..
כלב הוא כבר חלק מבן משפחה שאני לפחות מחשיבה אותו כמעט בן אדם מרוב שהוא קרוב אליי..
אני מקווה שזה יעבור מתישהו ועד אז, אני בטוחה שאתה משקם את עצמך עכשיו.. ואני בטוחה שיהיה בסדר, ברור שאי אפשר להחליף ישר כלבה שהייתה איתך 17 שנה כי זה תקופה ארוכה ובכל זאת יש רגעים יפים אבל יש לנו המון נסיונות ואנחנו צריכים להתגבר עליהם ולעבור בסופו של דבר, כי אין לנו ברירה..
השאלה שלך ריגשה אותי מאד וכמעט בכיתי
אני מאמינה בך!
אם אתה רוצה לדבר בפרטי זה אפשרי:)
לילה טוב:)

זה ממש עצוב שאני לא יודעת מה להגיד לך..ובכלל לחשוב על זה
אבל תהיה חזק,תנצור את הזיכרון ואת מה שלמדת ממנה בלב שלך,לזיכרון יש חיי נצח אם תרצה בזה,תוכל להחזיר את הנוכחות שלה דרך דברים שמזכירים אותה ותשתף הרבה אנשים בסבל שלך,זה יעזור קצת.כמובן שלא תהיה השפעה מהירה
אני איבדתי אבא לפני שנה,לא ברור לי איך להתמודד אבל בכל זאת אני נמנעת מלטפל בעצמי דרך תרופות,יותר כמו להעריך את מה שקיים ולהודות על מה שהיה איתו,היה לי אבא מופלא באדם.

אני לא יכולה לתאר לעצמי מה זה לאבד כלב.
אני כל חיי גדלתי עם כלבים. מאז שנולדתי לסבתא שלי היה כלב, וכשהייתי קטנה אבא שלי הציל כלבה שכמעט נדרסה ואז היו לה 2 כלבים. אחרי כמה שנים הכלב שלה נפטר. הייתי קטנה אז לא הבנתי.
ידעתי שהוא מת אבל לא הבנתי את המשמעות.
כשהייתי בת 8 הכלבה נפטרה ויום אחד לא ראיתי אותה אצל סבתא שלי. סבתא שלי אמרה לי שהיא נפטרה והייתי בהלם. עד שחזרתי הביתה לא בכיתי ולא כלום. איך שחזרתי הביתה התחלתי לבכות.
הכלבה תמיד הגנה עליי. היא תמיד שמרה עליי כתינוקת שאף אחד לא יתקרב אליי והראו לי תמונות.
היום יש לי כלב משלי ולסבתא שלי יש כלבה חדשה.
שלא תחשוב שהתגברתי, גם הייתי קטנה אז לא הבנתי.
אני ממש לא מזלזלת, אם אני הייתי מאבדת את שלי-הייתי בדיכאון,לא ישנה לא אוכלת ולא כלום
אם אתה
רוצה לדבר-אני פה.
אל תדאג,אני לא אגיד שאתה מגזים כי זה כמו להיפרד מהחבר הכי טוב שלך ואני כל כך לא מזלזלת בזה.

זה באמת קשה אבל תחשוב על זה שהיא בעצם חיה 17 שנה שזה הרבה לכלב. ובשנים האלה היא הייתה שמחה, ונראה לי שאם כמה שאתה אוהב אותה, היא הייתה שמחה בגללך.

יש לי גם כלב (בן 5).
ואני ממש לא יכולה לתאר לעצמי שהוא ילך לגמרי...נתנו אותו לדוד שלי שבוע ושבוע לא ראיתי אותו וזה היה קשה לי...אבל כשהוא ילך לגמרי...אני לא יכולה לתאר את זה...אני איתך בזה

מה פתאום שנזלזל בכאב שלך?
זה מובן, הגיוני ואני יכולה להזדהות
זה בסדר גמור שכל כך קשה לך כרגע, אבל זה ישתפר.
אני חושבת שאתה צריך לתת לעצמך קצת זמן להתאבל ולבכות ולכאוב, אך שים לעצמך גבול מתישהו ותנסה לצאת מזה.
אתה יכול לעשות את זה, אני בטוחה שתצליח.
כשתרגיש שמספיק לך לכאוב- תתחיל לצאת.
זה יכול להיות עם חברים או סתם לטייל עם עצמך. לצאץ קצת, לנשום אוויר.
בסופו של דבר הכאב יתעמעם ויישארו רק זיכרונות מתוקים ואהבה ❤