מה הדבר הכי גרוע שקרה לכם ביומולדת? היומולדת הכי גרועה?

היה יום הולדת אחד שבכיתי 3 שעות רצוף.

לא קיבלתי כלום לא חגגתי לא עשו לי שום דבר ןגם מהמשפחה לא קיבלתי הם בכלל לא ידעו שיש לי יום הולדת

היה לי חבר שנפרד ממני (אחרי כמה שעות ביקש שנחזור)

שאח שלי רב איתי על זה שאני אכלתי את האמצע של העוגה עד כדיי כך שפשוט הכל נהרס

חברות החליטו לחגוג לי יום הולדת בבאולינג
קבענו שעה
קמתי התארגנתי שמתי זר הלכתי לאיםה שקבענו
בסוף כולן שכחו ועדיין היו בבית וישנו וחזרתי הביתה..
התנצלו אחר כך והבטיחו שיפצו אותי והנה עברו להן שנתיים..
כל היום די נהרס לי כי בניתי על זה ותמיד השקעתי לימי הולדת שלהן, למתנות, לאירועים, ברכות וכו.. אבל כשזה מגיע לשלי אז לא זוכרים אותי כלכך

כיתה ז' בתקופה שהייתי דיי לבד ואף אחד לא ידע שהיה לי יום הולדת. חח פשוט היה וחלף.
או כיתה א'. אני ואחי התאום עשינו משחק כזה לכל הכיתה. חח הייתי מהילדים המתוסכלים האלה אז אחריי שלא הצלחתי במשחק פשוט ישבתי עצובה בצד לול

חברה הכי טובה שלי לקחה אולי לתל אביב אבל היא הביאה איתה את אחותה הגדולה שיש לה יומולדת יום אחרי והיא שונאת אותי וסתם נגררתי אחריהן והם הלכו למלא מקומות שלא רציתי ללכת אבל באתי איתם ועד שרציתי ללכת לחנות הם אמרו כזה "לא אין זמן וזה.." וגם היינו בשרונה ואני צמחונית והם הלכו לקנות המבורגר במסעדה ואני הייתי צריכה לחכות לאוכל שלי שהזמנתי ממקום אחר לבד

שיצאה לי היום הולדת ביום השואה

אממ יש לי לאחותי התאומה ולעוד חברה ממש טובה יום הולדת באותו יום והחליטו לעשות לכולנו מסיבת הפתעה משותפת ונהרסה ההפתעה והחברה לא רצתה לעשות עם אחותי והן רבו מלא ואז יצא שעשינו ביחד אבל המשפחה של החברה באה וכל מיני חברות שלה שאני לא מכירה ובאו רק כמה חברות בודדות שלנו ואז הם התחילו לריב איתי כי הייתי עם חברה שלא מכירה אף אחד.. קיצור סיוט.

תקפו את סבא וסבתא שלי באותו היום הם היו כל היום בבית חולים ואמא הייתה בחול ואבא עבד כל היום אז הייתי איתם בבית חולים ואחים שלי שיגעו אותי בטלפונים..

חברות שלי הבריזו לי .

הייתה פעם אחת שהייתי בבית חולים (באמצע טיול במיאמי), והייתה פעם שאח שלי היה בבית חולים והייתי יחסית קטנה אז כולם הלכו איתו לבית חולים ואני נשארתי לבד בבית.

שנה שעברה שציפיתי שחברות שלי יחגגו לי אבל בסוף ישבתי בבית כמו תחת לבד ובכיתי את החיים שלי. טוב שיש לי משפחה שחגגו לי..

שיתושים עקצו אותי(כאילו הלילה שלפני אחרי 12 שכבר מתחלף לתאריך שלי)

יום הולדת שהתחיל מושלם ומה שהרס אותו זה הבן אדם שהכי לא ציפיתי מימנו והכי לא חשבתי שהוא מסוגל לעשות דבר כזה (החבר שהיה לי)
בכיתי מלא זמן בגלל זה

כמה חברות הזמינו אותי לבית שלהן כדי לחגוג לי יום הולדת ואחרי כמה זמן גירשו אותי משם בצורה משפילה, אחרי זה שכבתי במיטה ובכיתי על כמה שאני לבד ואיך הגעתי למצב הזה

שבכיתי ביום הולדת ושכל שנה זה פשוט לקבל רק "מזל טוב" מההורים ומסעדה.. נכון יש ילדים שגם את זה אין להם אבל אני משתדלת להתרכז בחיי. אני לרוב בוכה בימי הולדת.. אוף

הייתה לי חברה ביסודי שהיה לה יום הולדת יומיים אחריי וחגגנו ביחד בבאולינג וכשחגגנו המפעילה של היום הולדת אמרה "אתם יודעים למי יש היום יום הולדת??? לנועה! בואו נגיד מזל טוב לנועה!" (שם בדוי של החברה) ואני כזה .. מה איתי? ...

שחברה שרמוטה שלי הזדיינה עם אקס של חברה שלי בטוח הבית של האקסית שלו.

עשיתי יומולדת בבריכה עירונית עם עוד יחדה מהכיתה (ההינו ביסודי). כול הכיתה באה והיה כיף והיו עוד ילדים בבריכה חוץ מהכיתה שלנו ילדים מעיר כי זה בריכה עירונית וילד קטן לא מהכיתה שלנו חירבן בבריכה חח ולא יכלו להיכנס יותר לבריכה וזה הרס תיומולדת בבריכה

שהייתי בכיתה ד' הייתה לי יומולדת בבית והזמנתי ילדים מהכיתה והם שחקו כדורגל בגינה ואני לא השתתפתי. (אבל אני לא אוהב כדורגל או יודע איך לשחק).

משהוא קצת עצוב שקרה לי השנה ביומולדת זה שלא עשו לי כלום ואפילו אני שמתי לב שזו היומולדת שלי רק בצהריים

ביום הולדת 17 שלי קבעתי עם חברות ללכת למסעדה מחוץ לעיר וכולן הבריזו לי בטענה ש"קר בחוץ והן יהיו חולות"
ובכיתי כל היום

נפל על יום כיפור ואף אחד לא דיבר איתי בכלל.. בסוף נשארתי בבית לבד ולא עשיתי כלום

הזמנתי את כל החברות למסיבת פיג'מות ולא נתתי להן לצאת לגינה כדי שלא יעשו רעש לשכנים, הן התעצבנו וברחו מהבית שלי ב4 בבוקר כשישנתי ואף אחת אחכ לא דיברה איתי איזה כמה חודשים

יצא לי היומולדת ביום הראשון ללימודים -_-

בכיתה ד' כולם שכחו תיומולדת שלי והרגשתי רע ורציתי למות.

שלא חגגתי מגיל 11?

תכלס כל יומולדת היא חרא.. כל שנה אני מוצאת את עצמי בוכה את החיים שלי כל היום.. ההכי גרועה הייתה של השנה לא רציתי לחגוג וכולם הכריחו אותי ופשוט כל היום הולדת וכמה ימים אחרי לא הפסקתי לבכות הדיכאון היה קשה מתמיד לא יצאתי מהמיטה לא אכלתי כמה ימים.. כלכך רציתי למות ביום הולדת שלי זה הרגיש לי כלכך אירוני למות ביום הזה.. זה היום שאני נולדת והיום שאני מתה. סגירת מעגל. וזה יראה כלכך יפה על המצבה. אני סתם נשמעת חולת נפש אני לא מתכננת כלום. אני בחיים. אבל באותו יום כלכך רציתי .. וכשחברות שלי ראו שאני במצב לא טוב נפשית הן פשוט התרחקו.. פשוט שמו עלי זין והתרחקו

אוקיי אז הייתה לי חזרה בסטודיו (אני רוקדת) באותו יום ומי שאני עושה איתה הסעות היא החברה הכי טובה שלי קיצר נכנסתי לאוטו שלה והיא כזה אמרה לי מזל טוב וזהו ואז נכנסתי לשיעור ואף אחת לא עשתה לי כלום. קיצר חזרתי הבייתה ובכיתי את חיי

הקראש שלי רצה להיות איתי ביום הולדת ובגלל שהוא לא ידע איך להגיע אלי הוא דיבר עם אחת החברות שבאותה תקופה לא סמכתי עליה ובמקום שאני והוא נהיה לבד היא הייתה ולא כזה התייחס אלי

בואנה אני קורא הכל וכולכם חוגגים ואני לא אפילו שהתרגלתי כבר

לי ולתאומה שלי היה איזו יום הולדת אחת לפני כמה שנים (שש כזה)
ובאותו תאריך שלנו יש יום הולדת לעוד מישהי במשפחה שלנו (הייתה לה בת מצווה אם אני לא טועה
והלכנו לשם ולכ המשפחה הייתה שם
ואף אחד לא אמר לנו מזל טוב , כולם התרכזו רק בזאת שהייתה לה יום הולדת
ונכון זאת בת מצווה (כנראה)
אבל לפחות מזל טוב, אפילו סבתא שלי לא אמרה לנו מזל טוב

יצא לי ביום כיפור.
יום לפני (בערב יום כיפור) עליתי הביתה אחרי 6 קומות ברגל והייתי עצבנית וסובבתי את המפתח חזק מדי והוא נשבר בתוך הדלת ולא היה אפשר לפתוח ולא היה מה לעשות כי כיפור אז היינו צריכים לישון אצל שכנים שלנו.

מחזור

ארוך מידי..
את יכולה לקרוא פה את שלי ואת של השאר

יש לי עוד 3 ימים יום הולדת והשאחה הוא מבאסת אותי.
בכיתי בכיתה ז כי חשבתי שחברות שלי שכחו להביא לי בלונים לבית ספר. ואז הן עשו לי מסיבת הפתעה והרגשתי סתומה שבכיתי.

עשיתי באולם והשקעתי ואף אחד לא בא ממש... אף אחד

יש לי בערך 10 חברות טובות
אף אחת מהן לא זכרה את התאריך שלי
כנראה שהן לא ממש "טובות":/

נראה לי שכל ימי ההולדת שלי עד עכשיו היו נוראיים.. הכי פחות נוראי אני חושבת השנה (גיל 17)

סבא של החברה הכי טובה שלי נפטר ואמא שלי באה אלי בערב ואמרה לי שסבא שלה נפטר ושאני צריכה להיות איתה עכשיו ושהיא עוד לא יודעת שעוד לא סיפרו לה ואני התחלתי ממש ממש לבכות ותוך כדי דיברתי איתה בוואצאפ (היא הייתה עם המשפחה שלה במקום רחוק אז לא יכולתי ממש להיות איתה פיזית) והייתי צריכה בוואצאפ לעשות כאילו הכל טוב וזה היה קשה כי היא ידעה שהמצב של סבא שלה לא טוב ואני הייתי צריכה לנחם אותה ולהגיד שיהיה טוב ויהיה בסדר זה הרגיש כמו לשקר לחברה הכי טוב ולמישהי שאני ממש ממש אוהבת

חברות דלי ניסו להפתיע אותי ובטעות הייתה טעות בזר וקיבלתי זר בצבע מזעזע ובלונים מוזרים אבל עכשיו זה מצחיק אותי לול

גיליתי שחברה הכי טובה שלי תקע לי סכין בגב ונצליה אתה

הקאתי מול כל הכיתה שלי:((((

שתי החברות הכי טובות שלי לא איחלו לי מזל טוב, ומעבר לזה אף אחד כמעט גם לא כתב..
(מן הסתם-הן לא חברות שלי יותר)

רצו לעשות לי סידור בלונים לחדר ובסוף הוא לא בא חחח

תקשיבו הדבר הכי גרוע שקרה לי ביומולדת זה או שהייתי חולה או שאמא שלי רצתה שאזמין את חבר שלי למסעדה ובכיתי לה שלא כי אני נפרדת ממנו בקרוב והיא ניסתה להכריח אותי.

זה פי 1000 פחות גרוע מחצי מהתגובות פה. מה זאת המשפחה הזאת ששוכחת או מעדיפה אנשים אחרים ממכם ביומולדת? אז מה אם אח שלך חזר מהצבא? אני חוזרת גם כל חודש מה הביג דיל? ואז מה שלמישהי מהמשפחה יש בת מצווה אז לשכוח את שלכן? וה"חברות" שכתבתן עליהם צריך לבעוט לקיבינימט, חצופות מגעילות ובוגדניות איכסס. ממש מקווה ששאר הימי הולדת יהיו טובים יותר. תמצאו חברים טובים תעשו משנו נחמד לעצמכם! זה היומולדת שלכם תתפנקו עליו ואל תזילו דמעות ותשקיעו באנשים שלא מוכנים להשקיע בהם. כשתתבגרו תבינו שכולם זין והכול טוב!!

ואז המקרה הזה עם הבלונים אני מעדיפה שלא להזכיר את היום הולדת שלי

חבר שלי לא אמר לי מזל טוב למרות שיצאנו באותו יום ביחד לבד ולמרות שאמרתי לו (לול הוא כבר אקס שלי)

הייתי חולה עם חום ואף אחד לא חגג לי

ביום הולדת שלי השנה קבעתי להיפגש עם ידידה טובה. באותה תקופה הייתי בסוג של דיכאון בגלל הרבה דברים אישים. עכשיו אחד הדברים ששיתפת עם אותה ידידה זה שהרגשתי שלהרבה אנשים לא ממש אכפת ממני. עכשיו הידידה הזאת ידעה שאני לא כל כך אוהב , אם לא שונא, מסיבות הפתעה. אז כשנפגשנו והיה אחלה הסתובבנו בקניון ופתאום היא הפתיעה אותי והייתי בהלם. התחלתי להרגיש ממש רע ולא ידעתי מה לעשות- אם אני אגיד לה את האמת היא תיפגע, גם אם זה יהיה בדרך מאוד שקטה ונחמדה, ואם אני לא אגיד כלום, אז אני ארגיש רע עם עצמי. רק שניים מחברים שלי שהיו שם דיברו איתי כל הערב והסתובבנו בנפרד מהשער, דבר שאני יכול להבין למה הידידה הזאת כעסה עליי. אבל בקיצור רציתי להרגיש טוב ושייך ושמח ביום הולדת שלי ולא להרגיש רע כמו תמיד. מהר מאוד היום הזה מחק את הקשר שלי עם אותה ידידה.

וואו כמה מינוסים.

פתחתי קבוצה וכולן התחילו להתווכח
היה שלב שכולן פשוט יצאו מהקבוצה ונשארתי עם עוד 4 חברות
בסוף לא חגגתי, אבל הן יצאו בלעדי, ביומולדת שלי

בכיתי בכל יומולדת שלי... סיבות קטנות ומטופשות. בתכלס היו לי אחלה של ימי הולדת, לפחות יום אחד בשנה שהוא עם טיפה פחות כאב...

הבת מצווה שלי כולם צחקו עליי ובכיתי בשירותים
מזעזע.

לפני כמה שנים ביומולדת שלי דוד שלי חלה והדביק את אמא שלי שהדביקה את אח שלי שהדביק אותי. מפה לשם אני עם חום ביומולדת שלי וכולם נסעו לחגוג פסח( היומולדת נפלה על ליל סדר) ואני נשארתי בבית חולה.

אזעקה

הייתי בן 9. כל הכיתה באה לבית שלי ופשוט התעלמו ממני ולא התייחסו אליי, בכיתי והסתגרתי בחדר וכולם הלכו. האמת מאוד טראומטי אף שעכשיו כשאני מסתכל לעבר זה מצחיק אותי. עדיין מאוד עצוב.

רבתי עם הבסטי(על תשפטו גיל 5) ביומלדת בגלל ילדה שאני שונאת וואט מה עבר אליי!! כמובן שאנחנו עדיין חברות הכי טובות הייא לא תשפיע אלינו! ובכיתי בחלק מהיומולדת

לא קיבלתי מתנות מחברים (למרות שלא כזה היה לי אכפת)
עשיתי יום הולדת באיזה מקום והזמנתי 15 אנשים (במקום היה מגבלה של 7 פלוס אנשים) ורק איזה 4 אישרו הגעה וממש נלחמתי עם אנשים שיבואו וזה יגיע ל7 וזה היה פשוט עצוב ברמות

הייתי במיון וכמעט מתתי מתסמונת ההלם רעלני דווקא ביום הולדת 18 שלי ):

שלי היה בין הגרועים פה.
זאת היתה שנת בת מצווה. באותה שנה הצטרפתי לבית ספר חדש והשנאה ביני לבין הילדים היתה הדדית.
מסיבת הסיום של הכיתה נפלה על התאריך שלי.
ההורים שלי הכניסו שותף שכמעט הרס להם את כל העסק, וכל הבלגן התחיל בתקופת היומולדת שלי.
אחרי שהמשפחה המורחבת נתנה לי ולאחותי במתנה כסף לבת מצווה הם ניתקו קשר ובערך מאז לא שמעתי מהם. אפילו מזל טוב הם לא שלחו לי באותה שנה, וגם לא בשנים אחריה. הם לא רצו לתמוך בהורים שלי כלכלית בזמן המשבר.
אני נזרקתי לבד לחופש הגדול, כשההורים שלי עסוקים בלנסות לפתור את הבעיה כדי שיהיה לנו *בית* ו*אוכל*, ובאותו תקופה דיברתי עם 2 בנות באינטרנט שהשפיעו עלי ממש לרעה. גם זה היה ממש בחודשים הראשונים של המחזור.
ואת המתנה שהמשפחה נתנה ההורים שלי היו חייבים לקחת. זה היה הדבר הכי קרוב לתמיכה כלכלית שקיבלנו באותה השנה.
ההורים שלי היו תחת לחץ כזה גדול, שאם כוח הרצון שלהם לא היה כזה חזק, יכול להיות שהם היו מתאבדים. זה היה מצב כמעט חסר סיכוי.
אז היו לי לא חברים, לא תשומת לב מההורים, לא כסף ולא מסיבת בת מצווה.
2015 היתה שנה נוראית בשבילי.
למרות שלא קיבלתי הודעות מזל טוב מאף אחד מאז כיתה ג נראה לי, אז כאילו... מבחינת המסיבה והכל לא היה כזה הבדל. עד השנה לא קיבלתי, אולי השנה ישתנה.
זאת היתה שנה ממש מבולגנת, והייתי עוד ילדה. זה אחד הזכרונות הכי גרועים שלי לדעתי.

ביסודי תמיד יש את הקטע הזה שעושים יום הולדת עם הכיתה...אני הייתי מאלה שפשוט לא..אמא שלי לא הייתה רוצה אז זה מה שיצא...אני זוכרת את עצמי מתחננת אליה ואומרת לה שזה לא מצריך הרבה ורק שתקנה חטיף בשקל לכל אחד זה מספיק והיא התעצבנה שזה משפיל וזה לא קשור לכסף ופשוט לא...תחשבו ילדב בכיתה א ב ג ד והלאה מתמודדת עם זה שכל החברןת עושןת מפואר עם כל טוב...ועוד שואלות **** למה את לא עושה יום הולדת אף פעם?? והייתי כל שנה ממציאה תירוץ. באופן כללי יום הולדת אצלי זה לא משהו שמח...הדבר הכי עצוב שקרה לי זה שבכיתה ג אני זוכרת שחשבתי בכיתה כל היום על זה שיש לי יום הולדת היום ואף אחד לא מתייחס עד שנשברתי וכמעט בכיתי אז בקשתע לצאת ל"שירותים" ופשוט בכיתי בכי של החיים דמיינתי קאפקייק קטן עם נר ועשיתע כאילו אני מכבה ושרתי בלי חשק..יום הולדת שמח.ל ע צ מ י

אני לא אוהבת כשיש לי יום הולדת.
אבל נגיד לחברה היה יום הולדת,
הלכנו כמה בנות לאיזה מקום לכבודה, לא שמעתי אף אחת אומרת לה מזל טוב, או ממש מתייחסת אליה.. היא הייתה ממש שקופה.
אני היחידה שקניתי לה מתנה די יקרה, ואני עוד לא החברה הכי טובה שלה או משהו ותכלס המתנה זה לא היה מה שמשנה.
אלא העובדה שיצאנו בשבילה, אז די חבל כי לא יודעת איך היא בטח הרגישה.
שיהיה