נמאס לי כבר מהחיים!

הי אהובה, מה קרה? רוצה לדבר על זה?

הטעם זה להמשיך לחיות למרות הסבל ולהפוך את חייך ליפים יותר למרות הקושי.
זה לא קל, אבל כשיגיע האושר זה יהיה שווה את זה.
אחרי הכל כל אחד עובר תקופות אפלות בחיים אבל כשיוצאים מהם אז האושר האמיתי מגיע ויש משמעות חדשה לחיים.
מה שלא יהיה תמיד פה לעזור =)

את חייבת לנסות לשנות גישה יקרה , זה לא תמיד יהיה ככה, תגידי תודה על הדברים הטובים שיש לך, משפחה אוהבת, חלומות , תהיי חזקה בשביל זה ובשביל עצמך , זה לא יהיה סבל , יום אחד זה ישתנה לך, את גיבורה שאת ממשיכה להילחם, אל תוותרי . יש טעם, את לא לבדך, יש לך משפחה שאוהבת אותך למרות שאת סגורה ולא מספרת להם על מה שעובר עליך, הורים שאוהבים אותך, החלומות שלך.תאמיני במשהו או שתאמיני בעצמך, תאמיני שאת גיבורת על שנלחמת במשהו.

מסכימה עם אורה ושמחה.
ואם את רוצה, את מוזמנת לדבר איתי.

שואל השאלה:
זה לא ישתנה אף פעם

זה ישתנה , אני מכירה מישהי פה שעזרתי לה לעבור את זה והיום היא בסדר גמור, דיכאון עובר איכשהו, וגם לה היה דיכאון ודברים כאלה, והיו לנו המון בעיות עם זה, אבל אחרי כמה זמן היא חזרה לדבר איתי השבוע ואמרה לי שאין לה כבר את זה והיא בריאה ומאושרת , זה מצב שעובר איכשהו , זה קרה לכל אחד ואחת ועובר איכשהו , את רק צריכה להאמין בזה ובעצמך, להילחם כמה שאת יכולה , תזכרי שיש לך אנשים שאוהבים אותך, משפחה, גם אם את לא טיפוס שנוהג לדבר או לספר להם, או רוצה לספר להם, הם יכולים לעזור לך, יש לך חלומות , אם תתני לזה להרוס אותך, זה יפגע בהם וגם לא יגשים לך את החלומות שיש לך . יש מלא מקרים על אנשים שהצליחו להתגבר על זה ומצאו דרך להצליח בחיים למרות הכול בניגוד לאלה שלא הצליחו וויתרו . כמו בסדרה שראית אז, 13 סיבות למה, את זו שבוחרת מה לעשות ואיך לעשות, זה רק מצב שיכול לעבור ,אולי לא היום ועכשיו, או שבוע , או בשנה הזו, אולי ייקח לזה זמן רב מדי, אבל זה עובר , את לא לבד , הרוב פה היו במצבך וידעו איך זה, אבל הם עברו את המצב הזה איכשהו , את חזקה, את גיבורה , את אמיצה , את הצלחת לשרוד עד עכשיו, אסור לך לוותר , את עברת את הכי גרוע שהיה לך בחיים וצלחת את זה, אם הצלחת בזה אז תצליחי גם במה שעוברת , תשקלי את זה, יש ילדים שאין להם משפחה שאוהבת אותם כמו שיש לך, לך יש את המשפחה הזו שמוכנה לעזור לך אם תתני לה, לתמוך ולעודד אותך, עד כמה שזה מביך או מביש או קשה להסביר , הם ינסו לעשות הכול בשבילך, אפילו ילכו עד סוף העולם בשבילך על מנת לעזור לך, ההורים שלך שאוהבים אותך באמת, החלומות שלך שאת רוצה להגשים , זה מה ששווה לחיות בשבילו וגם יהיו עוד דברים, ואם את מאמינה בעצמך ומאמינה שאת גיבורת על שנלחמת ברעים.דמייני שאת נלחמת באיוב הכי גרוע שלך, שאת מנסה להביס אותו, כמו שנאמר , האויב הכי גרוע שלך, זה יכול להיות את , חוץ מאנשים אחרים , את זו שיכולה להחליט, את זו שיכולה לבחור ולחשוב , יש לך את הבחירה עדיין כל עוד תנצלי אותה נכון ונסי לעשות מה שהכי קשה לעשות, לספר למישהו , גם אם לא רוצים, וקשה לדבר, אפשר בכתב או במכתב . אין צורך להתבייש .

שואל השאלה:
אני זה לא היא

אולי את טועה, דיכאון קורה לכל אחד, הסיכוי שגם לי יהיה דיכאון יום אחד, הגיוני ,דיכאון קליני זה לא משהו שקורה רק לך , את יודעת, מה שאת עוברת, כל אחד עבר את זה , כל אחת עברה את זה, מה שאת מרגישה, הרגיש זאת כל אחד שהיה לו דיכאון, וגם כל אחת , וזו גם הייתה , אני מכירה אותה , אני דיברתי אתה ואני יודעת שגם לה היה דיכאון, זה מצב שקורה לכל אחת ואחד וגם יכול לקרות לכל אחד פה שלא עבר את זה או לכל אחת שלא היה לה את זה.

מבינה אותך לגמרי ?
מה את מרגישה ?

לפני יומיים עמדתי במרפסת של הישיבה, בקומה הכי למעלה
חשבתי ברצינות על לקפוץ.
כי פשוט נמאס לי מהחיים האלה.
חבר שלי אמר שהוא כבר לא מסוגל לעזור לי עם הדיכאון, ונשבר לו מזה. זה היה כל כך כואב
והתחלתי להרביץ לקיר עד שכל היד שלי הייתה מלאה בדם. הרגשתי כל כך חרא. והכי גרוע... הייתי לבד...
אף פעם לא הייתי כל כך לבד.

אז עליתי לקומה הכי למעלה, והלכתי למרפסת. השעה הייתה 2 בלילה, ואנשים עברו מידי פעם ברחוב. הסתכלתי עליהם.
את האמת? חלק בי רצה שמישהו מהם יסתכל פתאם למעלה, יבין מה אני רוצה לעשות, ויצעק "לא! אל תעשה את זה!"
אבל זה לא קרה.
אנשים פשוט עברו. ואני הרגשתי יותר ויותר גרוע. וטבעתי עמוק יותר ויותר במחשבות האלה.

ואז בא איזה אחד משיעור ב' (הייתי בשבו"ש בישיבת הכותל)
הוא לא חשב שאני רוצה להתאבד (נראה לי)
אבל הוא התחיל לדבר איתי.
סתם התחיל לדבר איתי.
כזה... על החיים, על הישיבה, על הכל. על זה שריטות שיש לו, ועל תחביבים ממש מוזרים שיש לו.
בקושי דיברתי על עצמי. אבל ראיתי שם חיים.
וראיתי בן אדם.
וזה פתאם חימם לי את הלב.
בלי שהוא אמר "התאבדות זה לא הפיתרון" או "הכל יהיה בסדר" או קלישאות כאלה. פשוט דיבר. על דברים הכי שטותיים שיש.

ואני לא ישקר, המשכתי להרגיש חרא. ממש חרא. אבל גם הצלחתי לזוז. ירדתי לחדר והלכתי לישון. 3 בלילה.
קמתי למחרת ב6 עם כאב ראש נוראי. היד שלי ממש כאבה מהאגרופים. ואז אחרי שעה שעתיים שישבתי במיטה וריחמתי על עצמי.
לקחתי את הmp, ושמעתי איזה שיעור תורה שהיה שם... משהו מהידברות. איכשהו הכל התאים לי... אבל ממש.
ובסוף השיעור החלטתי לעשות מדיטציה... לטיפול בדיכאון.
ואז מקלחת של מים קפואים. אבל ממש.
והחחלטתי שהגיע הזמן להפסיק לרחם על עצמי.
אני שמח שהחבר הזה השאיר אותי לבד, והתנהג איתי בצורה גועלית כזאת... כי זה גרם לי לקחת את עצמי בידיים, ולהבין שאני היחיד שיכול לעזור לעצמי.

טוב ממש חפרתי.
אבל שתביני שאף אחד פה לא יהיה מסוגל לעזור לך, אם את לא תרצי לקום ולעזור לעצמך...
והנה באה הקלישאה... אבל תאמיני לי שזה פשוט נכון.
מה שיש עכשיו זה הרגשה, וזה יעבור לך. מצפים לך דברים מדהימים בחיים האלה!!!! וואו! איזה כיף :)
(אנ כותב את זה בשיא הרצינות, אני מרגיש מדהים עכשיו)