תקשיבו לאחותי יש דיכאון כנסו..

היא בת 13, ההורים שלנו גרושים והיא לא סובלת את האישה החדשה של אבא שלנו. אני גם לא ממש מחבבת אותה לדעתי היא בסדר אבל אחותי ממש לא סובלת אותה. אני גם מבינה אותה. כל פעם שאחותי אוכלת אצל אבא שלי, היא מסתכלת עלייה בעין חוקרת כזאת (כי אחותי ממש רזתה) וזה מעצבן ממש. גם היא אישה של חולת נקיון. היא לא יכולה לראות צלחת מלוכלכת וזה מרתיח לי את הצורה. נגיד אבא שלי ניקה את השיש עם טישו מלוכלך והיא פשוט צרחה עליו" אתה רוצה סטירה מה זה?!" משהו הזוי. ובכללי היא בקושי מדברת איתנו ואני ממש עצובה בגלל אחותי, היא כל הזמן באה לשם בפרצוף עצוב אבל היא גם כל הזמן בטלפון שהיא נמצאת אצלו אז גם לה יש עניין בסיפור. שלא נדבר על זה שאבא שלנו בכלל לא אמר לנו שהן מתחתנים.. זה ממש מדכא אותי, דיברתי עם אבא שלי מלא פעמים. וגם כל פעם שאני מדברת איתו הוא מספר לאשתו הכל והיא גם כל הזמן מקשיבה כי היא לא יכולה בלי לחטט.. ונגיד אני לומדת למבחן אז היא מרשה לעצמה לדבר בטלפון כמה שבא לה ליד החדר שלי.. מה אני עושה? דיברתי עם כל בן אדם אפשרי. אפילו איתה, עם אמא שלי והמחנך וזה פשוט לא עוזר.. אחותי בוכה בגלל זה.. עזרה?