היי תוכלו בבקשה לומר לי את דעתכם על קטע שכתבתי?

"נשבר לי מהרוטינה הזאת!!" - צעקתי לעצמי בשקט, כן כן לעצמי כי מי מבין אותי יותר טוב ממני ?
הרי אם אספר למישהו אחר הוא יחשוב שאני משוגעת , ואני לא משוגעת אלוהים אני רק היחידה שיודעת איך זה עובד..
אני שקט ואני סערה, אני כעס ואני אהבה , אני רוצה אבל אלוהים אני לא יכולהה, אבל בנינו.. במה אני כבר אשמה ?
בחוסר שקט הפנימי שלי שמאיים להתרפץ החוצה ורק לחדש כל דבר ?
או שאולי בתמימות המסכנה שלי שבטוח שכל מחמאה זו אהבה ?
בעצם אני כמעט בטוחה שהאהבה טמונה האשמה , ז"א שלא תבינו אותי לא נכון, אהבה היא דבר מדהים - הבעיה היא שכל בן אדם נראה לאחת כמוני אהבה- ואז זה מתחיל... "הוא לא כזה" ו "הוא מדהים" אהה ואיך אפשר לשכוח את "אני שיניתי אותו"- הכל בולשיט , ואני חושבת לעצמי איך אני אמורה לדעת מי האהבה שלי בעולם כל כך דפוק??
לא הכינו אותי לזה, לא לימדו אותי על כך שום דבר..
גדלתי על האביר על הסוס הלבן וגיבורי על - אז למה זה כל כך מפתיע שאני עדיין לבד??
נתנו לי להילחם באש עם דלק ועוד שואלים למה אני נשרפת..
הם דורשים שאפתח את הלב אבל הוא כל רגע נסגר יותר ויותר..
הם מאשימים אנשים שנשארים לבד בגיל 30, אבל הם לא מבינים שהם האשמים, עם כל סיפורי סינדרלה והנסיך על לב הזהב - לא פלא שאנשים מוותרים על אהבות בגלל אגדות חסרות פואנטה..
גברים רוצים אישה יפה שאין כלום מאחוריה, נשים רוצות גבר ש"יציל" אותן מהדיבורים מסביב שהן לבד..
אהבה כבר בקושי מתממשת - ואני אומרת פאק איט אני רוצה זוגיות מכילה - לא סתם עוד הרפתקה ללילה אחד..
אני רוצה גבר שיקח אותי לאישה - במלוא מובן המילה!!
עם כל הפאקים שבי, הטוב שבי, העצבים שבי, החוסר ביטחון שבי, הכל!!
לא גבר שיזכיר לי כל בוקר כמה אני קטנה ולא שווה..
עד שאמצא אחד כזה , אני מניחה שאחזור לקרוא באגדות ואמשיך לדמיין את חיי על פיהן.. רק כדי שלא יגידו שאני מוזרה .. הרי מה שיגידו זה הכי חשוב לא..?

1 ביוני 2018, 00:13