אני מפחדת להיכנס לדיכאון

שואל השאלה:
שום עיצומו של גיל ההתבגרות, אני בת 17 וזה לא רק עצב, אני מסתגרת בחדר שלי ובוכה *המון*, אני כמעט ולא יוצאת מהבית גם כשכן יש לי הזדמנויות, כל דבר גורם לי לבכות ואני לא מצליחה להתמודד עם כלום, פשוט מעדיפה תמיד לשכב במיטה ולבכות בלי שאף אחד יפנה אליי

תראי, לברוח מהכול, להיסגר בחדר ולבכות לא יפתור כלום נכון?
תצאי החוצה ותנסי להתמודד עם זה.
את משתפת את החברים בתחושות שלך? כי אולי בגלל זה מקור הבדידות. זה שיש לידך אנשים לא יפתור את העניין. לדבר איתם לעומת זאת, עשוי להקל עלייך

יש הבדל בין דכאון לעצב, דכאון זה מאובחן נפשית ועצב זה משהו שקורה מדי פעם.. את צריכה להסתכל על הצד החיובי של המטבע ולמצוא את הטוב בכל דבר, לנסות למצוא יותר תחביבים כגון עבודה, טלוויזיה, אולי ציור, כתיבה .. יש דרך מוצא לכל דבר

שואל השאלה:
כי המצב החברתי שלי לא טוב וגם במשפחה שלי לא משהו, אני לא ארחיב כי זה ארוך מאוד אבל אני מרגישה שאני נפגעת מכל דבר קטן שאומרים לי ואני מתפרקת בקלות ובוכה המון ופשוט מעדיפה להסתגר בחדר ולבכות במקום לעשות המון דברים אחרים כמו לצאת עם חברים או לא יודעת מה... אני מרגישה מאוד בודדה למרות שאני מוקפת המון אנשים והכל מזויף

למה את מרגישה שאת בדרך לשם? תפרטי