למה משתמשים פה באתר לא יודעים להעריך את מה שעושים בשבילם?

יש הרבה משתמשים שלא יודעים להעריך ויודעים רק לזלזל נתקלתי בכל כך הרבה משתמשים כאלו.
במיוחד מהעונים הבכירים של היום.
ובכללי אני לא חושבת שאת צריכה להתייחס. ואם זה נורא מפריע לך פשוט תדווחי.
אבל כן אני יכולה להסכים איתך כי יש כל כך הרבה משתמשים שממש מקדישים מהזמן שלהם ואחרים פשוט מזלזלים.
אבל ככה זה

שואל השאלה:
אני ממש מקדישה את הזמן שלי ובמקום לפתור את הדברים שאני צריכה לפתור בחיים שלי, אני מקשיבה פה למשתמשים ובסוף הכל מתפוצץ לי בפנים... נראה לי שבקצב הזה אני אפסיק לעזור.אני אלמד שעדיף להשקחע את הזמן בחיים שלי ולא לבזבז על אף אחד אחר שגם ככה לא מעריכים. ואת כל האמת בסופו של יום מי שסובל באמת זאת אני ולי אף אחד לא עוזר..

אני יכולה להבין אותך, באמת שכן. אבל לא כולם כאלו. נכון יש חלק גדול כאן מהאתר. שפשוט מזלזלים ועושים סתם מינוסים על מה?
כי התשובה לא הייתה " מעניינת " או כל סיבה אחרת.
זו הדעה שלהם, וחבל שיש גם עונים בכירים \ נאמנים \ משתמשים
שחושבים אחרת ופשוט מזלזלים
נתקלתי בעונה בכירה , שפשוט זלזלה בי
ואני כאן באתר המון זמן וחבל שהאתר עצמו לא עושה משהו בנוגע לכל זה

שואל השאלה:
הזילזול העיקרי נובע בפרטי. שם מבקשים עצות ועזרה ואני מקשיבה, נותנת את נשמה על חשבון הזמן שלי ועוד תוקפים אותי ומאחלים לי רע רק כי הם חושבים שהתגובה שלי לא עוזרת להם או כי הם במצב רוח רע, או כי לדעתם אני לא סובלת כמוהם.. ותאמיני לי שהסבל שלי כל כך גדול- שרוב המשתמשים שפונים אליי הסבל שלהם פשוט בדיחה לעומת החיים שלי ואם אני הייתי מספרת היית מבינה שבמצב שלי אי אפשר בכלל לחיות... ובכל זאת אני מתייחסת לכל בעיה שלהם ברצינות מוחלטת..

אני מצטערת מאוד שזה קורה לך, זה קרה לי המון
פשוט אל תתני לזה יחס הרבה כנראה שהם עדיין לא התבגרו ולא יודעים איך להעריך את הצד השני
לא כולם יודעים איך להתבטא כל אחד מתבטא בצורה שונה ויש כאלו שמתבטאים בצורה מזלזלת וחבל

בכנות? הפסקתי לענות על שאלות רציניות פה בגלל זה.
הרבה לא לוקחים את התשובות החשובות ברצינות.
הרבה שאלות פה פשוט מחפשות תשומת לב והזדהות, לדוגמא שאלה בסגנון "החיים חרא ונמאס לי". כל מה שהם מחפשים זה הזדהות ותשומת לב. שמישהו יסכים איתם.
ולא משנה מה נוצר, הם לא ישתכנעו אחרת.
"מה את כבר יודעת על החיים שלי שאת אומרת שהם לא חרא???" וכל זה.
למה? כי יש לי צרות משלי ואני יודעת לראות דברים בפרופורציות.
וגם אם כל המשפחה שלך נרצחה מול העיניים שלך, זה לא נורא מספיק כדי לוותר. אוקי?
לוותר על עצמך ועל העתיד שלך.
ואם אתה מרגיש רע, לך לטפל בעצמך. במקום להתבוסס בדמעות שלך, לך לדבר עם פסיכולוג או אם צריך פסיכיאטר, תקום ותשנה.
וכן, אני קצת אכזרית, אבל דיי נמאס לי.
ומבאס אותי ממש לראות כל כך הרבה אנשים שחושבים שהחיים הם חרא ונמאס להם.
יש מקרים ממש מעטים שבהם אני חושבת שבאמת צריך לוותר.
לדוגמא, אתה האדם האחרון בכדור הארץ!
או שאתה משותק לחלוטין ויכול רק לחשוב בלי לתקשר, והסיכוי שלך לחזור לתפקד הוא 0.
או אם אין לך בכלל חברים, אף אחד לא מודע לקיומם וחטפו אותך למקום שאף אחד לא מכיר.
או שנהית הולמס בגיל 50+ שבקושי משיג אוכל, והסיכויים לשרוד אפסיים.
ולא סיבות כמו:
מישהו שאתה אוהב מת, אין לך בכלל חברים, לא הולך בלימודים, לא מסתדר בעבודה או משהו ודברים כאלו.
וגם אם אתם נשואים עם 3 ילדים, יש לכם חובות של מיליון או 2 מיליון, מישהו מנסה להרוס לכם את העסק שהקמתם בעצמכם ואתם מנהלים, ואין לכם כסף לטבוע אותו, כל המשפחה שלכם ניתקה קשר והם לא מוכנים לעזור כלכלית, אחד הילדים שלכם חולה במחלה כרונית שמצריכה כדורים ותזונה ספציפית, ואתם בני 40+ וכמעט מאבדים את הבית, אני עדיין לא חושבת שזה מצב שבו אפשר לוותר ולהיכנע.
ולמה? כי זה בדיוק מה שההורים שלי עברו לפני 3 שנים, כשכמעט נהיינו הומלסים.
ושניהם עדיין בחיים, שניהם עדיין בעלי העסק שלהם באותו מקום, מנהלי בנקים רודפים אחריהם כדי *להציע* להם הלוואות בריבית נמוכה (וכבר כמה פעמים הם לקחו הלוואה כדי לכסות על אחרת בריבית גבוהה יותר), הם משלמים עלי ל*אוניברסיטה* במקביל לבית הספר וגם אם אנחנו לחוצים כלכלית, אני לא מרגישה מחסור.
ואמא מכינה כמעט כל יום אוכל (אלא אם כן יש שאריות מאתמול או משהו. בכללי הכל בבית גולמי, אז אם היא לא מכינה אין אוכל xd), אנחנו מגדלים תרנגולות, יוצאים לטיולים, אוכלים על האש פעם בכמה זמן (בערך פעם בחודש אבל אם אין על האש יש בדרך כלל עופות וקציצות וכאלו. כן אנחנו לא בדיוק צמחוניים), הולכים לקיר טיפוס ולבריכה בשביל הכיף והם ליטרלי משלמים לי על אוניברסיטה.
אז סליחה כשאני אומרת לכם שהחיים שלכם לא חרא כמו שאתם חושבים ושאתם יכולים להתמודד עם הכל ולהגיע למקום טוב יותר.
אם ההורים שלי הצליחו, אז סליחה, כל אחד יכול לשפר את החיים שלו.
ואי אפשר להימנע מהמילים האלו, אבל אנשים חזקים מסוגלים להתמודד עם הכל. הם לא נשברים בקלות.
ההורים שלי הם אנשים חזקים ואני מעריצה אותם.
ונמאס לי מזה שמזלזלים בעצות טובות של אנשים פה שיכולות לעזור לך להתמודד עם דברים קשים.

שואל השאלה:
את צודקת בחלק ממה שכתבת, אבל יש מצבים שזה באמת מאוד קשה ולא כולם מסוגלים להתמודד או שיש להם את הכלים להתמודד גם ללכת לטיפול עולה כסף ומה עושה מי שאין לו כסף לשלם ומאוד רוצה עזרה..אני מבינה שההורים שלך עברו דברים קשים והצליחו אבל לא כולם מסוגלים והייתי מסבירה לך יותר אם היה לי זמן.. בכל אופן לי יש מצב מורכב ואני לגמרי לבד בעולם ואין לי איך לעזור לעצמי למרות שאני מאוד רוצה ומנסה כולם נוטשים אותי ונשארתי לבד בעולם יש מצבים שכן קשה...

אני מבינה שהחיים קשים, לא אמרתי שלא.
אבל כן, כולם מסוגלים להתמודד. זה לא תמיד קל, אבל זה לא בלתי אפשרי.
ונכון שיש כאלו שאין להם את הכלים, אבל יש דרכים לטפל גם בלי לשלם מלא כסף לפסיכיאטר או פסיכולוג. חייבת להיות דרך. יש לאנשים זכויות בסיסיות, אין מצב שיתנו לאדם להישאר לבד בדיכאון בלי שום עזרה, ואם הוא ילחם להשיג אותה, הוא יוכל להשיג אותה. וכן, זה קשה, במיוחד אם יש לו דיכאון. אבל לא בלתי אפשרי. אף פעם לא.
ולפעמים לוקח שנים כדי לעזור לעצמך, וזה באמת מצב מאוד מדכא, אבל בסופו של דבר זה אפשרי לעזור לעצמך.
הכי חשוב זה לא לוותר על עצמך. לא להיכנע לתחושות הרעות.

שואל השאלה:
לצערי אני ניסיתי ומנסה למצוא עזרה ואף גורם לא עוזר לי

אני יודעת שיש כל מיני עמותות שעוזרות. אותן ניסית?

שואל השאלה:
אני ניסיתי בעבר לכמה כתבתי.. לא ממש מכירה