דברים שרק שמנים יבינו?

מה זה לשבת על כיסא ואז כבר לא לשבת.

(לפני שהתחילה לי החרדה הייתי שמן)
לפחד ללכת לים
לפחד ללכת בלי סוודר
להרגיש חלש

לצאת מהרכב והבטן לוחצת על הצופר בלי כוונה ואז אנשים מתעצבנים שאתה צופר

לאכול איך שבאים מהבצפר סתם כי חזרתי מהבצפר וצריך לאכול (גם אם זה אומר שיצאתי ב11 בבוקר)

אני מניחה שלהתבאס שאתה רואה את הרזים בים או בבריכה ולהתבלט קודם איזה בגד ים לשים ( זה כבר בנות).

בגדים לא נראים עלייך טוב
לשכב על הצד ואז כל השומן נופל
לרוץ ולהרגיש כמו בטטה

שאת הולכת עם חברה שלך בקניון ואת לא מוצאת כלום

שאת בים עם חולצה ומכנס וכולם עם בגדי ים

שאתה שוכב על הגב וקולט גבעה אנושית בבטן שלך

שאתה אוכל עם חברים ואתה משחק אותה כזה " אני בקושי אוכל, אני לא יודע איך אני נראה ככה " ואתה אוכל את עצמך מבפנים למה לא לקחת עוד פיצה

כשרוצים לקשור שרוכים,לשים נעליים או משהו באיזור התחתון ורואים רק בטן.כשאי אפשר לשים ביקיני לא שלם
כשיש צמיגים בצדדים
לא חוויתי את זה אבל אחותי כמעט תמיד סובלת מהדברים האלו.

סנטרים, חוסר ביטחון , הרגשה שבחיים לא אמצא זוגיות, שיפוטיות סמויה חוסר ספורטיביות ועוד

משיכת חולצה. לא צריך להסביר יותר מדיי

כל כךך^

חחח לגמרי משיכת חולצה.. זה דבר חובה אצל כל שמן.

אם את שמנה אז את אוטומטית דומה לכל השמנות בעולם.

לא לחפש עבודה רק כי את מפחדת שלא יקבלו אותך בגלל המראה.

להיות חסרת ביטחון ברמות אבל לא להראות. אנשים מקנאים לפעמים בשמחת חיים המופצת שלי.

להתבייש להגיע למקומות, לעמוד.

שחורף זה הכי כיף כי אז אפשר להסתיר את הסנטר השני, להגיד אני מתחיל דיאטה ואז אחרי שבוע לעשות צ'יט מיל ולהבין שאוכל זה טעים וביי, להסתיר מכולם שאתה אוכל, לאכול בלי לשים לב רק כי חתיכה נוספת על השולחן, החישוב קלוריות, פוביה ממשקלים, שכל הדיאטנים למניהם מבלבלים את השכל, לשכב במיטה על הצד ולמדוד עד כמה היד מגיעה עד סוף הבטן, לשבת על כסא עם חורים בגב ולדמיין את הגלגלי גב יוצאים מהצד השני, לשבת מול אנשים שאתה מחבב לא מהצד כי מהצד רואים את הסנטר, חוסר ביטחון עצמי בכל מהלך, כמובן הפוביה ממראות וממצלמות.
פספסתי משהו?

כשילדים מפנים אלייך אצבע וצועקים 'אמא תראי איזה שמן' או שאפילו הורים צוחקים ביחד עם הילדים שלהם עלייך.
בריונים צוחקים עלייך על בסיס קבוע.
אין לך חברים רק בגלל שאתה שמן.
כולם תמיד אוהבים להזכיר לך כמה אתה שמן.
כשאתה מנסה לעבור בכיסאות של הקולנוע, יותר גרוע כשאנשים יושבים שם.
אתה מרגיש כמו מפלצת 24/7.
אתה מפתח דיכאון/חרדות (או ביחד) בגלל זה.
אין פעם אחת שלא ניסית להרעיב את עצמך כדי להרזות.
בגדים נקרעים לך לפעמים.
הכאב הנפשי הזה כשאתה רואה שעלית במשקל.
כשאתה מנסה להוריד במשקל ושום דבר לא עוזר אז כועסים עלייך שאתה סתם עצלן.
יש עלייך כל כך הרבה סטיגמות.
כולם חושבים שמה שאתה עושה זה לשבת על הספה בבית ולטחון עוגות כל היום.
אין לך ביטחון עצמי.
אתה תמיד חושב שאף אחד לא יאהב אותך בגלל שאתה שמן.
קשה לך ממש ואף אחד לא תומך בך.
הקללות וההעלבות המגעילות שאנשים נותנים לך כמו: ''צונאמי'', ''פיל'', ''לוויתן'' וכו'.
בקושי יש בגדים במידה שלך.
זה מה שעלה לי בינתיים.

בשיעור ספור שאת היחידה שמזיע בקמויות

שאין אין בגדים מתאימים לך

שאת רעב. ויש אוכל על השולחן ואת מתבישת שכולם יראו אותך אוכלת

שאת מכניסה את הבטן שלך בתמונות

שאת לא אוהבת להצתלם

שמורידים לך את הביטחון עצמי

שביום הולדת שלך אף אחת לא מצליחה להרים אותך מהכיסא

ועוד...