איך לפתח אנורקסיה?

לא לפתח אנורקסיה, את לא רוצה להכנס לזה.

לא לפתח
יש לי הפרעות אכילה גם ואני מתנסה להתמודד ולהתגבר על זה

שואל השאלה:
אמרתי בלי תשובות מיותרות מה כל כך קשה?

זה לא מיותר
תאמיני לי שאת לא רוצה להכנס לזה

את לא תצליחי לצאת מזה

שואל השאלה:
מי אמר שאני רוצה להיכנס לזה???

שאלת איך לפתח אנרוקסיה..

שואל השאלה:
איך? מה גורם לזה?

תפסיקי עם הקטנת הראש, אף אחד לא יעזור לך עם זה.
את יכולה מה זה בכלל אנורקסיה? זה לא החלק של הרזון כשאת נראית כמו שלד מהלך, עזבי מהלך, את בקושי יכולה ללכת, זה החלק שמשהו לא בסדר בראש שלך וגורם לך לרצות להיות כזאת.
את רוצה אולי לשתף? את רוצה לספר מניין זה נובע? אף אחד פה לא בא במטרה לפגוע בך. מי שפה, פה בשביל לעזור לך.

שואל השאלה:
אני לא רוצה להיות מקל... אני שמנה ואני רוצה לרדת .. דיאטנית וספורט לא עזרו...

שואל השאלה:
שאלתי איך לפתח לא מעבר אז די!

שואל השאלה:
אני לא אמות מזה!!!

אנורקסיה היא לא בחירה. זוהי מחלה נפשית. אנורקסיה אינה זוהרת. גם לא בולימיה. וגם הודעות כאלה עושות טריגר ומאוד מעליבות.

לכי לדיאטנית או תזונאית ותפסיקי להטריל פה

אנורקסיה זו מחלת נפש, זה לא משבו שאת מפתחת מרצון. זה כמו לרצות שיהיה לך דיכאון, שזה גם סוג של מחלת נפש.
אם את רוצה לרדת במשקל תצטרכי לשמור על משטר דיאטה והמון ספורט, ואם זה לא עוזר אז תדעי שזה פשוט מבנה הגוף שלך ואין מה לעשות, כולנו יפים בדרכנו.

שואל השאלה:
הלכתי כבר לדיאטנית!! אתם לא מבינים שכבר התייאשתי מכל הדברים האלו???

שואל השאלה:
זה לא המבנה גוף שלי כי הייתי רזה... השמנתי

ביג
פאקינג
דיל
או שתלמדי לאהוב את מבנה הגוף שלך או שתלכי לחדר כושר ולדיאטנית.
אנורקסיה לא באה בחשבון

רוצה לפתח הפרעת אכילה?,בואי נתחלף,רוצה לסבול כל יום הקאות,כאבי בטן?,בואי,בשמחה אתחלף איתך.

שואל השאלה:
לא היית רוצה להיות 90 קילו...

תלכי לחדר כושר,תאכלי בריא,הפרעת אכילה ואנורקסיה זה לא הפיתרון,את יכולה לחטב את הגוף עם משקולות,גם אם את שוקלת 90.

שואל השאלה:
החרא הזה לא עוזר לי! ניסיתי!!

בואי תתחלפי איתי, נראה אותך שורדת שבוע בלי אוכל

איזה שבוע, יום אחד

שואל השאלה:
שרדתי כבר

אם שרדת שבוע של 0 קל'

ברכותיי!! את אנורקסית

בחורה יקרה, זה לא משהו טוב בשבילך,דיאטה בריאה וכושר כן יכולים לעזור לך גם אהבה עצמית. זה לא.

קודם כל מי שחושב פה שאנורקסיות לא אוכלת כלום כלומר 0 קלוריות ביום טועה הם אוכלות אבל מאוד קצת ואוכל דל קלוריות ובצורה לא סדירה נגיד אם הם הפריזו קצת בבוקר אז כל שאר לא יאכלו וככה עוד יום ועוד יום בלי הפסקה זה אנורקסיה זה חשיבה מעוותת ולא שפויה כלפי אוכל זה נהפך לאובססיה ולכן קוראים לזה מחלה אתה בעצם הורג את עצמך והורס לעצמך את החיים במקום שבן אדם יעלה את עצמו כי גם ככה העולם קשה הוא מרעיב את עצמו וזה דבר נורא.

^ לא נכון, אני אכלתי 0 קל'. אבל אני עכשיו בנסיגה אז בינתיים חזרתי לאכול

בהתחלה כן אכלתי, ואפילו הרבה (800 קל') אבל כל כמה זמן הייתה נסיגה, ובפעם הבאה שזה חזר הורדתי בכמות, עד שבסופו של דבר הגעתי ל- 0

במשך כמה זמן חיית על 0 קלוריות?וזה כן נכון כי אם מישהו אוכל 400 קלוריות ביום זה גם לא שפוי ונחשב אנורקסיה יש כל מיני סוגים לזה לא כל האנורקסים אוכלים אותה כמות

שואל השאלה:
אשמח בבקשה אם תדברו בפרטי

וואוו... כמה חודשים... (במצטבר)

כמובן שאכלתי משהו כל 4-5 ימים אבל זה היה כלום... *ליטרלי* פירור קטן, וגם זה, רק כשהרגשתי שאם לא אז אני אתעלף.

אנונימי אפשר שתשלח לי פרטי?(הורדתי מאנונימית)כי אני רוצה לדבר איתך על זה

אני רוצה שתקראי את זה :"סימנים וסימפטומים

איבוד משקל משמעותי
הסתגרות/התכנסות בתוך עצמו
עייפות/לאות
הרגשת קור תמידית
חולשת שרירים
אובססיה לגבי מזון, קלוריות, מתכונים
שימוש בתירוצים כדי לפסוח על ארוחות (אכלתי קודם, לא מרגישה טוב)
הרגלי אכילה בלתי שגרתיים (חיטוט באוכל, חיתוך האוכל לפירורים קטנטנים)
הפגנת אי-נוחות סביב אוכל
תלונות על היותם "שמנים מדי" למרות שהם רזים
הגבלת הבחירות למזון דיאטטי בלבד
אשמה או בושה לגבי אכילה
דיכאון, עצבנות, חילופי מצב-רוח
הקאות, שימוש מוגזם במשלשלים, כדורי דיאטה או משתנים כדי לשלוט במשקל
מחזור וסת בלתי-סדיר
הפסקה מוחלטת של מחזור הוסת
לבישת בגדים רפויים להסתרת איבוד המשקל
בדיקת המשקל בתדירות גבוהה
התקפי עילפון וסחרחורות
קושי באכילה בחברה
חשאיות רבה לגבי דפוסי אכילה
גוון פנים חיוור
כאבי ראש
גישה פרפקציוניסטית
הרגשת הערך העצמי מוגדרת ע"י מה שנאכל או לא נאכל
אין שום מחלה פיזית שמסבירה את איבוד המשקל

סיבוכים גופניים/רפואיים

עייפות וחוסר אנרגיה
הפסקת המחזור
בעיות עור
סחרחורות וכאבי ראש
קוצר נשימה
קצב לב בלתי סדיר
ידיים ורגליים קרות
התנפחויות
אנמיה
עצירות
נשירת שיער
כאבי בטן
איבוד צפיפות עצם
נזק לכליות ולכבד
נדודי שינה
אובדן פוריות
דיכאון
רמת אשלגן נמוכה ( הסיבה הנפוצה ביותר לדום לב לילי)
דום לב ומוות" את תמותי מזה" את באמת רוצה להיות כזו ?

שואל השאלה:
יש לי חלק מהדברים האלו והלוואי שיפסיק לי המחזור

לא, הלוואי שלא , אל תעשי את זה לעצמך, דיי כבר, את לא מבינה שזה יהרוג אותך ? את עלולה למות מזה במקרה הרע , במקרה הטוב זה האכלה כפויה בבית חולים שבו מכריחים אותך לאכול בכוח ולא יעזבו אותך, זה מה שאת רוצה ? תפסיקי כבר, זה לא יביא לך אהבה עצמית באמת, בבקשה , תפסיקי עם זה !!! את עושה טעות ענקית, תקראי את זה :"אתם בטח מכירים את כל הסיפורים על האנורקסיה וכל הסיפורים שמאחורי זה.
אבל הרוב בטח לא מתייחס לזה ברצינות...
כי כמו כל דבר..עד שמשהו כואב לא קורה למישהו קרוב...למישהו שממש חשוב לך, שאתה מכיר- -
אתה לא מייחס לזה ממש חשיבות..

בחופש הגדול עבדתי כמה זמן במפעל של חבר של אבא שלי.
אני לא ממש ידעתי מה אני הולכת לעשות,..
נכנסתי למשרד קטן כזה והייתה שם ילדה אחת...בגילי...
כשראיתי אותה ממש לא האמנתי שמישהו יכול להיות כזה רזה..
לא חשבתי מייצרים מכנסיים במידה שלה...
המותניים שלה היו כאלה צרות שפשוט אין לי מילים לתאר הרזון שלה...
כשראיתי אותה לא חשבתי שהיא חולה או משהו..
לא חשבתי שהיא אנורקסית או משהו כזה...
לא יכולתי לדמיין שיש לה בעייה,
שאף אחד לא מבין אותה,
ושהיא פשוט רוצה קצת תשומת לב.
חשבתי שהיא עוד אחת מהבנות האלה שאוכלות ולא משמינות.
התחלנו לעבוד ובזמן שעבדנו רציתי להכיר אותה..
.(כי זה ממש לא כיף לעבוד עם מישהו במשך שבועיים ולא להכיר אותו).
היא סיפרה לי שאבא שלה המנכ"ל של המפעל הזה והוא כמעט לא מגיע לבית...
ואני חשבתי "המנכ"ל של המפעל?....למה לעזאזל היא עובדת בחופש?..ממש לא הגיוני שחסר לה כסף?!".
היא כנראה קראה את המחשבות שלי ואמרה שהיא ביקשה מאבא שלה לעבוד..כדי שהיא תיהיה עסוקה ולא תחשוב על דברים שוליים ולא חשובים.
ככה היא קראה לאוכל...דבר שולי ולא חשוב.
אני לא ממש הבנתי אותה והיא אמרה שהיא ממש אהבה לאכול היא הייתה אוכלת ואוכלת...ולא הייתה מפסיקה.
היא אמרה לי שהיא שקלה 52 לפני שהיא עשתה "דיאטה"...(דיאטה רצחנית כנראה)
ואני כזה לא הבנתי....אם היא שקלה 52 בגובה שלי..(אני מטר 1.70)....זה משקל ממש תקין.....כאילו לא ראיתי שום סיבה לרדת עוד במשקל.
שאלתי אותה למה היא עשתה דיאטה כזאת ולמה היא חשה צורך לרדת עוד?
היא לא ענתה לי ואמרה לי "לא משנה עזבי, את לא תביני".
במשך שבוע עבדו ביחד...ובמשך שבוע משעה 7 בבוקר עד 2 בצהריים היא ל-א א-כ-ל-ה כ-ל-ו-ם-!
ושאני אומרת כלום.. אני מתכוונת לזה.
כשהיינו צריכות לצאת למחסנים של המפעל ולהביא משם כל מיני מסמכים היה ממש חם....ורק בימים האלה היא הואילה בטובה לשתות מים או דיאט קולה...
חוץ מזה היא לא הכניסה לפה שלה שום דבר אחר.
אני הבנתי מה הולך שם ושהיא לא סתם עוד ילדה רזה...
הבנתי שיש לה בעייה...
אבל הבנתי גם שהיא לא ממש רוצה לשתף, או שהיא לא יודעת בכלל שהיא צריכה עזרה..
והתשובה הזאת שלה: "עזבי, את לא תביני"......גרמה לי לחשוב שהיא לא ממש רוצה לשתף אותי בזה.

כמה שטעיתי...
הילדה הזאת פשוט חיכתה למישהו הזה שהיא תוכל לספר לו את זה ושהוא יאמין לה.
במשך שבוע שתקתי....
לא אמרתי לה כלום המשכתי לעבוד איתה כאילו הכל רגיל.
אבל אחרי שבוע כבר לא יכולתי...
האנשים במפעל לא שמו לב בכלל לבעיה אצלה...
היא לבשה חולצות די רחבות ורק הרגליים הרזות שלה בלטו...
הבטן השטוחה והעצמות שראו אצלה בבטן הוסתרו מתחת לחולצות הרחבות שהיא לבשה.
אחרי שבוע פשוט לא יכולתי לשתוק יותר..
"לירז למה את לא אוכלת כלום?"....אמרתי לה,.
"את באמת רוצה להגיד לי שאת חושבת שאת שמנה?"..
-"ספיר אולי תפסיקי את לא תביני אותי,..אף אחד לא יבין אותי וגם אם אני יספר לך את פשוט לא תביני טוב?...תעזבי אותי ואל תתערבי".
לא ידעתי מה להגיד..
ראיתי והרגשתי שהיא לא מתכוונת למה שהיא אומרת היא דיברה כאילו היא עומדת לבכות,...
ובדיוק לפני שבאתי לומר לה משהו- - -
היא באמת בכתה.
"ספיר אני ממש מצטערת אני פשוט לא יכולה יותר....
אני יודעת.., אני יודעת שאני בבעיה, ושאני יותר מידי רזה אבל אין אין מי שיעזור לי אני לא רוצה להטריד את ההורים שלי....הם בקושי בבית הם עובדים כל היום וזאת הסיבה שהצלחתי להסתיר את זה מהם כל כך הרבה זמן..."

-"תגידי לי מה את בסדר"....עניתי לה,
"מה זה לא רוצה להטריד את ההורים שלי את חושבת שזה יטריד אותם?.....זה פשוט יעציב אותם...את לא מבינה מה זה הורים שמגלים שהבת שלהם במצב כזה..?.....את לא רואה ושומעת את כל הסיפורים בטלויזיה ובחדשות?"
-"כן אבל,...אבל אני לא יודעת איך לספר להם את זה..."
-"את יכולה לספר את זה לי בתור התחלה"...אמרתי לה.
ואז...היא סיפרה את הסיפור הכי עצוב ששמעתי....
לא האמנתי שזה באמת קורה...
חשבתי שדברים כאלה קורים רק בטלויזיה ושזה ממש רחוק ממני.

"אני הייתי ילדה מלאה .....מאוד מלאה אפשר להגיד אפילו שמנה...
היו לי חברות וזה לא שהייתי לבד או משהו כזה..
אבל כל החברות שלי היו כאלה מושלמות,..
.הם לבשו גינסים במידה 24 ואני הייתי 26,....
החולצות שלהן היו במידה 0 ושלי מידה 2.
אני לא יכולתי לסבול את זה יותר...
עד שהחלטתי לעשות משהו עם הגוף שלי...
התחלתי לעשות דיאטה...
אכלתי רק דברים שלא משמינים אכלתי ירקות, ואוכל דל קלוריות והרגשתי טוב עם עצמי...
ירדתי ממש במשקל והגעתי למשקל 48....
הרבה החמיאו לי ואמרו לי שאני נראית ממש טוב..
גם את כל המלתחה של הבגדים שלי החלפתי...
ירדתי 2 מידות והרגשתי הכי טוב שיכול להיות.
בדיוק שבוע אחרי זה עליתי על המשקל וראיתי שהעלתי קילו אחד...
אני לא יודעת למה זה קרה אבל הרגשתי ממש מגעיל עם עצמי..
חשבתי שזהו...
חזרתי להיות מי שהייתי.
ילדה שמנה ומכוערת ושאף אחד לא אוהב אותה.
מאז הייתי אובססיבית לגבי המשקל שלי...

אני לא חושבת שהיה רגע שהחלטתי להיות אנורקסית. זאת לא החלטה שמקבלים.
זו פשוט מציאות שמתדרדרים אליה.
בסוף הפסקתי לאכול.
להפסיק לאכול זה אומר לקחת תפוח,
לשקול אותו,
להוריד ממנו כל מה שעולה על 100 גרם,
לאכול אותו עם סכין,
חתיכה אחרי חתיכה,
במשך שעה שלמה
(לקבוע שזה יקח 45 דקות ובפועל להגדיל לשעה).
שעה שלמה.!
להשאיר בסוף 30 גרם ולזרוק אותם.
כי זאת היתה המטרה, לקבוע רף ותמיד לעבור אותו.
להפסיק לאכול זה אומר לחלום בלילה על ארוחה ענקית ולהתעורר בבוקר שבעה עם צורך להקיא, על משהו שמעולם לא נאכל.

יש משהו מאוד ממכר בלהפסיק לאכול.
למרות שהאוכל שולט בך,-
את בטוחה שאת שולטת באוכל ובכל העולם.
את יושבת רעבה,
בטנך מקרקרת כבר ימים שלמים ללא אוכל,
מה שאת הכי אוהבת נמצא על השולחן,
את מסתכלת ולא נוגעת.

אני זוכרת שהלכתי לקנות בגד ים.
לא רציתי לצאת מתא ההלבשה שיראו אותי כולם. והמוכרת צחקה ואמרה שאני רזה ושיש לי גוף יפה,
וכל מה שאני הצלחתי לראות היתה דמות עם ירכיים עבות ובטן בולטת שמתבוננת בי במראה.
שנאתי אותה.
שנאתי את הבגד ים.
שנאתי אותי.

יש את השלב שבו את כבר יודעת שאת רזה, - > את רק לא מרגישה.
את רואה איך גם מידה 24 יורדת ממך.
את מצליחה ללבוש מכנסיים של אחותך בת השנתיים כטייץ קטנטן,
הרגל שלך כרגע הצליחה להיכנס לטייץ של ילדה בת שנתיים.!!
את שומעת את הסביבה,
את יודעת שאת רזה.
את גם קובעת לעצמך שצריך לעלות.
לא הרבה, נניח 3 ק"ג, את עדיין תהיי פחות מ- 40..
את בת 15,
את יודעת שזה לא משקל סביר.
את מחליטה שעולים.
אבל את עדיין נשקלת כל יום,
וברגע קטן שנדמה לך שהמחוג זז ב- 200 גרם למעלה או ברגע שאת מרגישה טיפהלה כבדות בבטן,> >
את נכנסת ללחץ.
את מפסיקה לאכול ויורדת עוד."

אני לא אפרט בדיוק מה קרה מאז..
איך שעזרתי לה להשיג מספר טלפון שיכול לעזור לה.
ואיך היא התאשפזה שם.
כרגע היא עדיין מאושפזת ואני יודעת שהיא תצא מזה..במזל.
כי בניגוד לכל הבנות שהאנורקסיה נשארת אצלם כל הזמן היא רצתה לצאת מזה...ממש רצתה.
רק לא היה לה מישהו שיעזור לה.
ממש כעסתי על ההורים שלא שמו לב איך הילדה שלהם מידרדרת ככה ויכלה למות אפילו.
כיום הם יותר מודעים אליה כמובן ומתייחסים ומתעניינים יותר בבת שלהם.
אבל לא כתבתי את זה רק בשביל לספר על "הסוף הטוב". כתבתי את כל זה בשביל שיצא מזה משהו אחר...
כל הבנות שחושבות שהן כאלה "שמנות" ושהרגליים שלהם פשוט "כיעור"....זאת פשוט שפעת מה שהולך פה...ו
אני מאוד מקווה שאנשים יתיחילו להיות יותר מודעים לזה. ולשנות את אופן המחשבה על גוף "מושלם"..


= ס-ו-ף ="
תקראי גם את זה :"אשפוז בבתי חולים במשך ארבע שנים

האכלה בכפייה בזונדה כי הגוף שלך מזהה אוכל כסכנה

מאבק רגשי של שנים

אבא שיורד על הברכיים ובוכה בזמן שהוא מתחנן שתקבלי עזרה

אמא שבוכה בכל פעם שהיא רואה אותך כי את נראית ומריחה כמו המוות

ימי הולדת וחגים בבדידות באשפוז,

קריסה של כמעט כל איבר בגוף

כסא למקלחת כי את לא יכולה לעמוד כי הגוף שלך חלש מדי והמים החמים עלולים לגרום לך להתעלף

כסא גלגלים כי את חלשה מדי מכדי ללכת

תרופות נגד חרדה לכל החיים

טונות של כסף שנשפך על טיפולי חירום

אובדן של חברויות

ואם אתה לא מקבל עזרה אז ארון מתים.

זאת אנורקסיה."עכשיו תגידי לי בכנות אם זה מה שאת רוצה !? תפסיקי עם זה ומיד , אני דואגת לך וכולם פה דואגים לך, דיי להרעבה עצמית ! תאהבי את עצמך !

תקשיבי אם תבואי ותגידי למישהו מהרווחה שיש לך אנורקסיה זה ישר בית חולים ויחברו לך צינורות עם אוכל,את רוצה את זה?

את יודעת מה זה האכלה כפויה ? עדיף לא לדעת ולהגיע לזה בכלל, מכריחים אותך בכוח לאכול אוכל, ממש לא עוזבים אותך בכלל, לוחצים עליך לאכול אוכל, לא משנה כמה את תבכי להם שאת לא רוצה, ולא צריכה ולא בא לך, הם לא יקשיבו לך , לא יאמינו לך ולא יעזבו אותך עד שתאכלי, גם אפילו יעקבו אחריך לכל מקום, בשירותים, לכל מקום שתלכי,גם אם תבכי ,תצרחי ותצעקי, תחנני ותבקשי שיעזבו אותך לבד, הם לא יעשו את זה , הם יהיו חייבים באמת להכריח אותך לאכול כל הזמן, זה מה שאת רוצה שיקרה לך? גם שבלי טיפול את תמותי ,ואת תהיי עוד אחת מנערות האלה שהרעיבו את עצמן ומתו מזה, זה הגורל שאת רוצה שיקרה לך ? את באמת רוצה את זה ? וזה לא ייתן לך אהבה עצמית, זה לא ייתן לך הרגשה טובה, זה לא ימלא אותך, את לא תרגישי שום סיפוק, כל זה , בולשיט לגמרי , את עדיין תרגישי חוסר אהבה עצמית , הרעבה עצמית לא פותרת שנאה עצמית, רק מעצימה אותה, ואת לא מתמודדת עם זה נכון, את בורחת מהבעיה שלך ונותנת לזה לגדול , על מנת להרגיש שלמה ויפה באמת אז את צריכה לאהוב את עצמך ואת הגוף שלך, מודל היופי הוא שטויות, רזון קיצוני אינו יפה , אלא חולני, איש לא ירצה מישהי שנראית כמו שלד מהלך וחולני , את לא תהיי מחוטבת, ולא יפה, אין כזה דבר להיות מושלמת , הרזון הזה לא בריא , את רוצה להיות רזה ? אז תעשי את זה בצורה בריאה, את רוצה להיות שלמה עם עצמך? אז תלמדי לאהוב את עצמך, תעשי את זה נכון, ללא כל קיצורי דרך מסוכנים!