3 תשובות
מבינה אותך, הייתה לי תקופה כזאת.
לדעתי הכי טוב זה להתנצל ותגיד לה מה שכתבת פה, שאתה לא מתכוון לזה ואתה לא יודעת מאיפה זה בא
לדעתי הכי טוב זה להתנצל ותגיד לה מה שכתבת פה, שאתה לא מתכוון לזה ואתה לא יודעת מאיפה זה בא
וואי ביסודי הייתי ככה ומאז שעליתי לכיתה ז אני השתנתי מקצה לקצה ואני אפילו לא יודעת איך אני חושבת שזה עניין של בגרות והשינוי הזה יבוא בבום ואתה תרגיש בהרבה יותר טוב עם עצמך...
בכל מקרה אני מציעה תמיד לחשוב לפני שאתה תוקף או מגיב לאמא שלך.
פשוט תזכור שזאת אמא שלך ואסור זה פשוט אסור להרים אפילו את הקול על אמא שלך אל תשכח לפני מי אתה עומד מי שמטפלת לך וממשיכה לטפל ולדאוג רק לך!!!!
בכל מקרה אני מציעה תמיד לחשוב לפני שאתה תוקף או מגיב לאמא שלך.
פשוט תזכור שזאת אמא שלך ואסור זה פשוט אסור להרים אפילו את הקול על אמא שלך אל תשכח לפני מי אתה עומד מי שמטפלת לך וממשיכה לטפל ולדאוג רק לך!!!!
וואו אתה לא מבין אני מבינה אותך אני גם ככה.. אני צועקת לפעמים על ההורים שלי ושנייה אחרי זה מתחרטת על זה. זה התחיל לי בערך שנה שעברה נראה לי (שהייתי בת 12), אני חושבת שזה קשור לגיל ההתבגרות. גם אח שלי היה ככה שהוא היה בגיל שלי הם היו רבים המון ובצרחות חח
אנונימי
באותו הנושא: