אני מסכנה קצת שאני ככה?

את לא מסכנה , אבל למה שלא תנסי לחפש פתרונות לקשיים שלך?

את לא מסכנה
את מתמסכנת.

תתחילי ללמוד, להחליף עבודה ולשנות את דרך החשיבה שלך כי אחרת שום דבר לא יעזור

שואל השאלה:
ניסיתי. יש םתרונות כמו לצאת לעבוד ולהתחבר.
אבל כל פעם שאני עושה את זה אני חסרת בטחון קשה לי ואני לא מצליחה.

אני אהיה איתך הכי כנה, התיאור שלך נשמע נוראי, תמצאי לך חברה תנסי ליצור קשרים בעבודה, בסביבת חיים שלך. חייב להיות לפחות אדם אחד שיתחבר אלייך. אם כתבת את זה כנראה שזה מציק לך, את צריכה ליצור שיחה ולזרום לדברים שאנשים מדברים איתך. לא להיות כבדה, לצחוק, לעשות שטויות שלא קשורות, לא לחשוב ולנתח כל דבר.

שואל השאלה:
פגעת בול. אני מנתחת כל דבר חושבת שכל דבר שאני עושה אנשים בוחנים אותי.שאני יוצאת מהבית אני אוטומטית מרגישה מוזרה כואב לי הראש וקשה לי לשמוע את כל הרעשים ולהיות בתוך המוניות ואני בלחץ ואין לי כוח לאף אחד. אז למה שמישהו ירצה להתחבר איתי? עובדה עד עכשיו בהתחלה רואים בי ילדה יפה וחמודה ולאט חאט מגלים כמה אני לא נוחה ולא כיף איתי.

מה עד כדי כך המצב שלי נוראי? אני מםחדת כבר שאולי אני חולת נפש.

את לחלוטין לא מסכנה - לעולם אל תחשבי שאת מסכנה, ולעולם אל תרחמי על עצמך.
את צריכה לעבוד על הקישורים החברתיים שלך - תהיי פחות ביישנית, תפתחי, תחייכי, תהיי נעימה. אל תחששי שלא יאהבו אותך, ואל תפחדי שישנאו אותך.
בקשר לכאב הנפשי - נשמע כאילו את סובלת מדיכאון, אבל ייתכן שהדיכאון נובע מהבדידות שאת חשה. כאב פיזי יכול להגיע בגלל כאב נפשי.
לגבי בן הזוג - יהיה לך, תאמיני לי ובייחוד בעצמך.
שולחת לך חיבוקים חמים!
אם את צריכה או סתם רוצה לשוחח, אני בפרטי.

לא ראיתי את השאלה... אבל אני אשמח אם תכתבי שוב :)

ובתכלס - כולנו חולי נפש. פשוט יש את האנשים שמספרים על הקשיים שלהם, ויש כאלה שלא.
ואסור לשמור את זה בבטן. אז את מוזמנת לפרוק אצלי אם את רוצה :)

עכשיו קראתי את התגובה שלך, ואני אגיד לך את זה בשיא הכנות, כי אני לא יודעת אחרת:
שימי פס ענק על מה שיש לאנשים להגיד - *תמיד* יהיה להם מה להגיד, בין אם זה טוב, ובין אם זה רע.
את לא חולת נפש, המצב שלך לא נוראי - את פשוט צריכה הרבה עבודה עצמית.
תאמיני בעצמך, במי שאת ובמה שאת - כל השאר לא יאחר להגיע.
את חייבת להיות אופטימית, ופחות פסימית. תסתכלי שניה על הצד החיובי: אם היית אדם כל כך לא נוח - היית עסוקה בלארגן לאחיך את יום הולדתו? אני בטוחה שלא.
תתני לעצמך קרדיט.

שואל השאלה:
את צודקת תמיד יהיה מה להגיד אבל הם צודקים לשעתי בזה שהמצב שלי נוראי אני םאקינג כבר גדולה אני בתולה ואין לי חברים ולא עשיתי שום דבר משמעותי בחיים קשה לי עם אנשים ואף אחד לא באמת אוהב אותי.
אבל מזתומרת כאילו מה סה קשור בן אדם לא נוח לאירגון יום הולדת?
אני התכוונתי שאנשים פשוט לא נוח להם איתי

ותודה ענקית ❤

איבדתי את הבתולין שלי בגיל 19, ורק בגיל 19 היה לי בן זוג - אז זה הפך אותי לפחות טובה? ממש לא. למרות שנפרדנו, אני מברכת על כך שהוא היה בן הזוג הראשון שלי, ההמתנה השתלמה.
את בסך הכל בת 20+ - את יודעת כמה שנים יש לך לעשות דברים משמעותיים בחיים שלך? את יכולה להתחיל כבר עכשיו, למעשה. תעשי רשימה של כל הדברים המשמעותיים שאת רוצה לעשות, ותתחילי לעבוד על זה.
הרבה אוהבים אותך, תהיי בטוחה בזה, את פשוט לא מצליחה לראות זאת.
בנוגע לארגון יום ההולדת - אלו קווי מתאר של האופי שלך. אם את מתאמצת בעבור אחיך, אני בטוחה שאת אדם נוח שלא נותן לעצמו מספיק קרדיט.
ואם את שואלת אותי? אין לך חברים בעבודה כי את בוחרת להתרחק מהם מחשש שיעבירו עלייך ביקורת רעה, אבל ממש לא כי את לא נוחה.
שוב - תתני לעצמך קרדיט, תאמיני בעצמך. את היחידה שיכולה להפיל את עצמך, או להרים את עצמך - הבחירה נמצאת בידיים שלך.
ואחזור על זה שנית - את מוזמנת לדבר איתי בפרטי מתי שתרצי.