11 תשובות
אני לא מאמינה באלוהים
אגנוסטיקנית (ככה קוראים לזה?)
לא בהכרח מאמינה באלוהים אבל גם לא שוללת
שיניתי את הדיעה שלי בנוגע לדת הרבה פעמים בחיים בעיקר בגלל כל מני השפעות של אותה תקופה והרבה חוסר ידע.
כשהייתי ילדה קטנה האמנתי לחלוטין משום שבבית שלי מאמינים. אחר כך התבגתי והפכתי להיות מאוד סקרנית וסקפטית לגבי הכל. ראיתי וקראתי המון על אתאיזם והוכחות לכך שלא יכול להיות אלוהים ושכל הדת היא קשקוש.
הטעות שלי הייתה שהסתכלתי על צד אחד בלבד ולא נתתי ביטוי לעובדות ולידע מסוג אחר. הרי אם זו הייתה שאלה כל כך פשוטה והיה ברור מאליו שאין דבר כזה כוח עליון כניראה שלא היו כל כך הרבה אנשים בעולם שמקדישים את חייהם לדת או לכל הפחות מאמינים.
היום אני במקום פתוח יותר. אין לי דיעה חד משמעית ואני לא חושבת שאיי פעם תיהיה לי כי אין לזה באמת תשובה חותכת. אני מנסה ללמוד הרבה על הדת ומוצאת בה המון יופי אבל משתדלת לעשות זאת בעין ביקורתית ככל האפשר. אני שומעת הרצאות וקוראת ספרים מאסכולות שונות לחלוטין לגבי הקושייה הזו.
בגדול כרגע אני מסתכלת על הדת (היהודית) בתור חוכמת חיים עם המון ערכים וידע אבל לגבי הכוח העליון העומד מאחורי עולמינו אני ממש לא בטוחה.

מקווה שעזרתי בהצלחה לאחותך !
אני מאמינה באלוהים , טני חושבת שהתנך הכי הגיוני ושמישהו ברא את העולם
אני אתאיסטית, גדלתי בבית מאמין, הייתי בגן דתי ובכיתת תל"י, הייתי מוקפת בדת והתחלתי לשאול בערך בכיתה ד, התחלתי להכיר את הצד המדעי של הסיפור (המפץ הגדול, האבולוציה וכו'), מצאתי שיש יותר הוכחות ו"עברתי צד", אני חושבת שהדת יכולה להשפיע לטובה ולתת תקווה לאנשים אבל מעודדת ערכים שאני לא מאמינה בהם כגון הומופוביה ושוביניזם.
מקווה שעזרתי (:
אתיאיסטית. מאמינה במדע ובזה שהעולם נברא מהמפץ הגדול. חושבת שמישהו היה צריך לברוא גם את אלוהים. אני פמיניסטית ולא מוכנה להאמין שנבראנו להיות פחות שוות. חוץ מזה בעניין קהילת הלהטב"ים אשר נחשבת לפסולה ע"י התנ"ך לדעתי אלוהים לא היה בורא אותם אם הוא לא רוצה כאלה.
מאמינה באלוהים.
לדעתי, (ולגעת עוד רבים בעולם) מה שכתוב בתנך הוא אמת לאמיתה, מאמינה בכל מה שקרה.
שיניתי את דעתי לגבי הדת לפני כמה שנים בערך, אחרי שהייתי מאמינה, התחלתי להיות סקפטית ולשאול שאלות עד כדי כך שזה הגיע למצב שלא הייתי חושבת בכלל על הדת וזה לא נגע בי בשום צורה.
אחרי שחוויתי שינוי בחיים (שאותו לא אכתוב כאן) התחלתי לחקור עוד עוד ושמוע הרצאות (לא של אוניברסיטאות, אלא הרצאות מפי אנשים שמאמינים ורבנים) ואיכשהו זה כן נגע בי.
היום אני מרגישה שככל שהאמונה שלי יותר ויותר מתחזקת ככה דברים אני מקווה שיקרו קורים.
חוויתי כמה וכמה ניסים בחיים שלי, שלא האמנתי שייקרו בחיים.
אנשים שיפוטיים (באופי שלהם) לדעתי לא ייתחברו ככ
וכל הקטע באמונה זה להאמין, לחשוב, לא צריך לזה הוכחות.
האנשים שמחפשים הוכחות למה הוא קיים לא יקבלו אותם, וגם אין כלכך הוכחות שהוא לא קיים.
אנונימית
עדיף שלא תשאלי בשבת אז
(יהודי) אני אתאיסט , גדלתי בבית דתי למעשה עד עכשיו אני בבית הזה ואני התחלתי כבר בגיל 13 לא להאמין אבל העדפתי לא לשמוע תאמת כי ממש ממש פחדתי מהמוות ומזה ש"יואו אני אמות ולא יהיה לי המשכיות אני חייב למצוא משמעות לחיים"
אז נכנסתי לכל מינה רבנים ששטפו לי תמוח וכן אני רציתי שישטפו לי תמוח בגלל שלא רציתי לחשוב שאני אמות ולא יקרה כלום , הלכתי לתפילות הנחתי תפילין כל בוקר והיה לי ממש אבל ממשש רע לעשות את זה ובגלל זה עד היום אני אוהב לעשות סתם לכיף דברים שהם תחת ההגדרה של "עברות" על פי הדת כי זה סוג של פורקן.
היום אני משלים עם זה שמשמעות לחיים אין , ואני במקום הרבה יותר טוב סוף סוף טוב לי , אני ממש ממש נהנה מכל רגע בחיים.

נ.ב גם נכנסתי לדיכאון מהדת אבל זה כבר פחות חשוב כרגע כי אני מצאתי את עצמי סוף סוף אז למי אכפת מהעבר.
עוד משהו , אל תכתבו לי " אז איך העולם כזה מתוחכם "
למי אכפת מכמה זה מתוחכם , השאלה כמה זה יעיל , למשל יש שעון שראיתי פעם תמונה שלו עם יםם גלגלי שיניים וזה מורכבות לא נורמאלית שהם מסתנכרנים באותו זמן וגם כל הברזלים שהיו שם וכו'.
מצד שני אתה יכול לקבל את אותה תוצאה של שעון בתחנה המרכזית ב10 שקל משעון פח.
אתם מבינים?. זה לא מעניין אותי המורכבות , מה התוצאה זה מה שחשוב.
כי זה ממש לא תוצאה טובה ופרקטית שאתה חייב לאכול ולהתקיים בשביל לשרוד , אם אלוהים היה כזה חכם הוא היה חוסך לנו את זה , ואז גם לחרבן שזה גם לוקח זמן , מבינים?. ויש עוד אלפי דוגמאות שאין לי כוח להתחיל מאיפה להסביר.
אגנוסטיקנית.
נולדתי למשפחה חילונית שלא נתנה לי שום תשובה ברורה לגבי אלוהים ולא דחפה לי שום תשובה אחת לגבי העניין.. בגן ובבית ספר ובחגים (יהודיים אגב) משפחתיים עלה הנושא ובהתחלה חשבתי שיש אלוהים כי הנחתי שזה מה שמקובל על כולם וכולן. מאוחר יותר אני חושבת שבערך בגיל 6 חשבתי שאולי אין אלוהים, לא זוכרת מאיזו סיבה, וכששאלתי את אמא שלי לגבי זה היא אמרה שאי אפשר לדעת ואולי תולעת ענקית הקיאה את כל העולם. מאז אני תמיד בספקות לגבי העניין. הייתה תקופה די ארוכה שהייתי ממש בטוחה שאין אלוהים כי זה נראה לי ממש לא הגיוני, הייתי מנסה לדבר איתו ושום דבר לא קרה והרגשתי מטופשת. אחר כך לא התעסקתי בזה יותר מדי. מאוחר יותר כבר בגילאי תיכון פה בסטיפס נתקלתי בהרבה דיוני דת וזה גרם לי לחשוב על הנושא מחדש, נתקלתי בדיונים ו"משפטי מחץ" של שני הצדדים, יצא לי לצפות קצת בהרצאות של רבנים ולצד זה גם הרצאות של פילוסופים ופיזיקאים חלקם דתיים וחלקם אתאיסטים ואתאיסטיות גמורות לגבי המפץ הגדול ואבולוציה. כל זה הוביל אותי למסקנה שאין לי שום דרך לדעת אם יש או אין אלוהים, למעשה אין לי אפילו דרך להוכיח בוודאות שהשולחן שלידי קיים (כן, נראה לי שרנה דקארט הכי השפיע עלי בגיבוש הדעה הזו משום מה), אבל אני גם לא ממש רואה סיבה להניח שהוא קיים. זה נראה כאילו כל הטיעונים שמנסים להפוך את קיום אלוהים למובן מאליו נובעים מראיה צרה של העולם, כזו שאופיינית יותר לתקופות מוקדמות, אבל שוב זה לא סותר את הקיום שלו, אין לי דרך לדעת אם הוא קיים או לא. לכן אני אגנוסטיקנית.