כבר בכיתי 6 פעמים היום

גם אני עברתי. זה קשה. מאוד קשה.
אבל זה לא סוף העולם.

את יכולה לשמור על קשר. אנחנו חיים בעידן המודרני והכל כל כך נגיש. ווטסאפ, סקייפ, מכוניות... את יכולה להפגש. זה לא הסוף!

בואי רגע לפרטי אם את רוצה. יש לי משהו שאני רוצה לשתף אותך בו.

אני גרתי בעיר אחת עד כיתה ו' הכרתי חברות שהיו אחיות שלי, נבחנו ביחד לאותו תיכון והתרגשנו ממש ללכת יחד עד שאמא שלי החליטה שעוברים דירה. בכיתי המון המון זמן והפרידה הייתה לי מאוד קשה. הבית ספר החדש בעיר האחרת היה שונה ממה שהכרתי, למדתי רק עם בנות ביסודי ובתיכון פתאום היו גם בנים וזה היכה בי, הייתי ממש ביישנית לא התקרבתי לבנים גם העובדה שנשארתי בקשר ממש הדוק עם החברות שלי הקשתה עליי כי הן לא היו איתי ביום יום וזה דיכא אותי... לא הצלחתי להשיג הרבה חברים, נכנסתי לדיכאון והייתי בוכה בשירותים. היועצת הייתה בקשר צמוד אליי אבל לאט לאט הרגשתי יותר טוב ומצאתי חברים ולאט לאט אהבתי את המקום שאני נמצאת בו. שבוע הבא אני מסיימת י"ב ואני לא יכולה לחשוב על היום האחרון.. כל כך נהניתי, נחשפתי לאוכלוסיה שונה ממה שהייתי רגילה אליה (עברתי מבית ספר דתי מאוד לבית ספר דתי פחות עם בנים..) אני היום מסתכלת לאחור ואני מאושרתת שאני כאן ולא בעיר הקודמת שגרתי בה. תאמיני לי שיהיה בסדר. לבני אדם יש יכולת הסתגלות למקום חדש. את תמצאי חברים חדשים ותכירי אנשים חדשים. אם את צריכה לדבר, לפרוק, להתייעץ אני כאן