סיבות טיפשיות שבכיתם בגללם?

כי נשבר לי הטלפון בצד אבל הוא עבד אבל עדיין

לא קנו לי גלידה
והייתי בת 14

כשקיבלתי 70 בעבודה בגיאוגרפיה בכיתה ז'

כי לא שודר בובספוג למרות שממש חיכיתי לזה._.

כי היה לי דודא לשוקולד
קרה השנה

היה לי חם מדי , והמים הקרים נשפכו על הריצפה

התעוררתי משינה טובה

חברה אמרה לי שאני לא מגניבה
חברות צחקו על האיפור שלי
מורה לא נתנה לי לסיים מבחן
חרדת קהל

דיברתי עם המורה שלי לתנך על זה שאני לא מבינה אותה (כאילו איך שהיא מסבירה את החומר הלימודי) ושקיבלתי ציון לא משהו (לא זוכרת אפילו מה הציון אבל הוא היה די נמוך) והתחלתי לבכות לה

המנהלת החליטה שהיא מחרימה לי את הפלאפון ליומיים על זה שחברה לקחה לי אותו.. אז בכיתי למורה שלי וקיבלתי אותו בחזרה..

אה וגם בגלל שחברה ממש טובה שלי שפכה את כל התיק שלי על הרצפה מול כולם

והיא תמיד עושה דברים כאלה ולא מבקשת סליחה.

אפילו פעם אחת היא לא דיברה איתי שבוע ואחרי ששאלתי אותה למה היא אמרה לי כי היה לה משעמם ..

האמת שלא הייתה לי סיבה בכלל פשוט פרצתי בבכי וצחקתי בו זמנית וחברה שלי חשבה שאני פסיכופטית רצינית

מישהו הוציא לי את הסמנייה מהספר

קבעתי עם ידיד שלי לדבר איתו אחרי מבחן והוא הבריז לי כי לא היה לו כוח ופשוט בכיתי במשך שעה (והייתי בשיעור וכל שנייה ירדו לי דמעות)

נשפכו לי מים על הרצפה אחרי ששטפתי.
זה היה אתמול

ביסודי ישנתי בשיעור כאילו חלמתי כזה והמורה קראה את השם שלי ונבהלתי ובכיתי ממש

אימא שלי
כל הסיבות המטופשות איתה.

אני חושב ש" לא יהיה חכמה, כי אני בוכה מכל דבר בערך. כאילו, המון פעמים אבא שלי מכריח אותי ללכת לעשות משהו (למשל, לבקש משהו מאיש שעובד במקום) ואני פשוט מגיע למצב שאני שנייה מלבכות ואני מתחיל להחנק כשאני מדבר עם אותו בן-אדם.
אה, והיו המון פעמים שהייתי צריך לחזור מהמרכז למחוננים, אז נשארתי מחוץ לשיעור וכשהמנהל של המרכז (שהוא גם מורה לכמה דברים) היה עובר הייתי פשוט שנייה מלהתחיל לבכות כשאני באתי להסביר לו.
והייתה פעם אחת שאחרי זה גם היועצת הגיעה ושאלה אותי מה קרה והתחלתי לבכות סתם. לרוב אני אפילו לא מפחד או עצוב כשזה קורה.

וואי כשהייתי ממש קטנה התחלתי לבכות כי אמא שלי הכינה קציצות ולא רציתי קציצות