איך ההתחלה של הסיפור הזה?

"אם אתם קוראים את זה סימן שאני כבר לא איתכם. אני מצטער אבל החיים האלה הם קשים מידי בשבילי". מה שאחי עפרי השאיר לנו לפני שהוא התאבד. למה אני מספרת לכם על זה עכשיו? היום זה יום השנה שלו. שנה שהייתה מלאה בשבילי בגעגועים וחרטות, שנה שאני רק חושבת על איך אדם כל כך שמח ומאושר מחליט לשים קיץ לחיו. אני מרגישה שהעולם הזה רק רוצה לחרב את מה שנשאר ממני עד הסוף, כנראה תשלום על כל השנים הנהדרות שהיו לי לפני שהוא אבד לי. אחרי שכל הבוקר הייתי שקועה במחשבות נזכרתי שאני עדיין חייבת ללכת לבית ספר. כיתה יב', השנה האחרונה שנשאר לי מהמקום הזה שהפך בשבילי נורא מאז יא'. כמובן ניסיתי לשכנע את ההורים שלי להשאר בבית בגלל שאני לא יכולה ללכת במיוחד לא ביום הזה, אבל הם ענו לי שדווקא בגלל היום הזה אני צריכה ללכת, בשביל קצת לשכוח מהכל ולהרגע. אז כמובן הלכתי, והיה ברור שהיום הזה לא יעבור חלק. רק נכנסתי לא האמתי למראה עיניי, פשוט נשברתי.