זאת הקריפיפסטה הראשונה שכתבתי בחיי, האמת שזה בהשראת הסידרה "שעה מכושפת". אשמח שתקראו ותביעו את דעתכם

שואל השאלה:
המשך:

באותו הזמן היה ממש רעש על זוג שעבר דרך היער הזה כמונו ונעדר. לאחר שלוש שנים האישה חזרה הביתה, ועד היום לא יודעים מה עלה בגורלו של בן זוגה. אה, ושכחתי לציין שהיא חשבה שהיא נעדרה ליומיים אבל אחותה סיפרה לה שהיא נעדרה לשלוש שנים! טוב, אבל.. מי אמר בהכרח שזה אמיתי? לוק הזה והציניות שלו, הוא סתם מסתלבט עליי כל הזמן ורק מחפש מתי להפחיד אותי. וגם אם הוא צודק, זה לא משנה, כי זה שהיער הזה קיים לא אומר כלום. זו עדיין יכולה להיות המצאה. וחוץ מזה, הוא היה בן חמש, הזיכרון מתעוות עם השנים.. נכון? אוקיי. אז.. הנחתי בחזרה את שלט העץ והמשכנו ללכת, ועבר המון זמן, כבר היינו אמורים להגיע לפי דעתי. זוכרים כשאמרתי מקודם שהשעונים שלנו נדפקו? אז התכוונתי לזה.. ביקשתי מלוק שיבדוק מה השעה, אבל השעה אצלו הייתה שש בערב, וזה לא הגיוני כי אין בכלל חושך. בדקתי מהטלפון שלי, והשעה הייתה שלוש לפנות בוקר. באותו רגע חשבתי לעצמי מה לעזאזל הולך פה?! מה אם הסיפור של לוק באמת נכון? מאיפה אני יכולה לדעת כמה זמן עבר, אולי עברו עכשיו עשר שנים?! אוקיי, אוקיי, יכול להיות שסתם יש איזושהי בעיה בגלל המעבר לשעון קיץ והטלפונים שלנו נדפקו. כן. יכול להיות. טוב מה אני מחרטטת, עוד לא סיפרתי לכם כלום.. אחרי כמה זמן שהמשכנו ללכת, אני קולטת את שלט העץ על האדמה. שוב. איך זה הגיוני? אנחנו הולכים במעגלים? להגיד את זה ללוק? לא, אל תגידי לו, הוא שוב יתחיל עם הבולשיט שלו וזה ילחיץ אותך עוד יותר. כן. אני לא אגיד לו על זה. הכל בסדר. הכל לא בסדר! עבר כמה זמן ואני שוב רואה את שלט העץ ואת השיח ממיקודם שלוק נשרט ממנו. מה הולך פה? אני נשבעת שאנחנו הולכים ישר! אז איך זה שאנחנו הולכים במעגלים? איך הוא לא שם לב? אמרתי ללוק שאני חושבת שאנחנו הולכים במעגלים, אבל לפני שהוא עוד הספיק להגיב פתאום שמענו רעש. בלי שום אזהרה מוקדמת לוק התחיל לרוץ, פחדתי לאבד אותו אז רצתי אחריו, אבל לא עמדתי בקצב. אנחנו רצים, רצים, רצים, בלי לעצור, רק שמה שזה לא יהיה לא יתפוס אותנו, אבל אנחנו ממשיכים להגיע לנקודת ההתחלה כל פעם מחדש. זה לא בסדר! מה זה המקום הזה? פתאום הפסקנו לשמוע את הצעדים האלה. אולי איבדנו אותו. אוף.. אם רק הייתי מסתכלת לאחור, היינו מקבלים תשובות. לפחות היינו יודעים מה רדף אחרינו! אבל זה רק היה מעט אותי מהריצה והייתי מאבדת את לוק. חבל שלא חשבתי על האופציה שזה רק בן אדם שראה אותנו ורצה לעזור.. אני כזאת טיפשה. אבל אז, פתאום שמתי לב למשהו שלא היה פה קודם.. זה היה מאיין צריף נטוש. אמרתי ללוק שכדאי לנו להיכנס לשם, אולי הצריף הזה ייתן לנו תשובות למה לעזאזל הולך פה. הוא הסכים איתי ונכנסנו.. הכל נראה ישן ונטוש כל כך. פתאום לוק הרים משהו מהרצפה.. זה היה עגיל שנראה בדיוק כמו שלי. מיששתי את האוזניים שלי בשביל לבדוק באיזה צד הוא נפל, אבל להפתעתי העגילים שלי היו במקומם.. מה הולך פה? ושל מי העגיל הזה? כאילו, מה הסיכויים? אני לא יודעת איך לשאת את התחושה הזו יותר.. אני אומרת לכם, משהו מסריח פה. החתך של לוק נהיה גרוע יותר וגדול יותר, למה הוא כל כך חיוור? ו.. מה זה היומן הזה? הוא לא היה כאן קודם. אולי כדאי שאני אקרא בו. יש בו רק עמוד אחד.. והכתב לא ברור ורועד.. "לכודה כאן, לא יכולה לצאת. חבר שלי גוסס. הוא ביקש ממני לברוח, להזעיק עזרה, אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני לא רוצה לברוח, וגם פיזית אני לא יכולה לברוח! אי אפשר לצאת מהמקום הזה! הזמן דפוק כאן. הדברים כאן מתרחשים שוב ושוב, אני חווה דז'ה וו בלתי פוסק. אני עומדת להשתגע. משהו מרגיש לי פה לא בסדר.. אני לא יודעת כבר כמה זמן אנחנו לכודים כאן, השעונים שלנו נדפקו ואיבדתי את תחושת הזמן, אבל כבר נורא חשוך פה ואנחנו פה עוד מהבוקר. אז סביר להניח שאנחנו פה כבר לפחות חמש שעות. הכל התחיל אתמול, כשג'סיקה החליטה לעשות מסיבה ענקית ליום ההולדת שלה וסוף סוף הזמינה אותי. כמה שאני מחכה לרגע הזה. אבל אז, חשבתי לעצמי, שאין מצב שאני הולכת לשם לבד.. אתם יודעים.. נו, אני לא רוצה להראות לוזרית. אז לא הייתה לי ברירה אחרת, ביקשתי מלוק, החבר הכי טוב שלי, ללכת איתי."

פאק ראיתי את הסדרה הזאת כשהייתי קטנה ואני זוכרת את הפרק הזה יצא לך יפה

אהבתי ממש, הזכיר לי המון סיפורים אחרים והפרק שאת מדברת עליו, זה הפרק האהוב עליי אני זוכרת אותו, עם הגותית הזאת שנשרטה ממשהו והפכה לאיזה משהו אחר כך.. לא ממש זוכרת אבל עשית לי חשק לראות את זה.. אני זוכרת את הסצנה שהמשהו הזה שרט את גזע העץ.. איך אהבתי את הסדרה הזאת..
בקיצור ממש אהבתי, זה היה מאוד מלחיץ ומאוד מגניב. אני אוהבת סיפורי לופים כאלה..

חחח טואוב...
עשית לי חשק למרתון שעה מכושפת