אני מודה שאני אדיוט אני נכנסתי בלי לדפוק. פשוט אהבתי בלי לשאול. חרטתי על הלב שאת שלי. אבל הגורל הזה לא בישבילי. נשארנו על החוף,עד שהגל שטף הכל. אבל אחרי הכל אני אף פעם לא עזבתי. כי בלב תמיד נשאר לי. המבט שלך כשקר לי,הצחוק שלך כשרע לי. אבל מה שבאמת כואב לי זה לאן את הלכת לי. האם כבר נשכחתי?הוחלפתי?שוחזרתי? ואיך זה שלא נשברתי והמשכתי?? כנראה שאת היחידה שבאמת אהבתי.