יש לי חבר שמתבייש ורצה לפרסם קטע שכתב, אז אני מפרסם במקומו:

בקצה של הר גבוה יש עץ אחד יחיד ומיוחד.
העץ זקן כמו הזמן, אך צעיר כמו ענן, הוא חכם כמו היקום, אך נולד כמו אדם.
אנשים רבים טיפסו לאותו ההר כדי לקבל מעט מן חוכמתו של העץ המיוחד, אך ללא הצלחה.
מדוע?
העץ לא נתן להם.
והתאווה של בני האדם, הקנאה, השיכרון, הטיפשות, הכיעור, גרמו לדבר נורא.
בני האדם הרסו את העץ.
כעת אין להם עוד עבר, ואין להם עוד עתיד.
אך לא זאת בלבד!
עלה בודד מענפו ההרוס של העץ המיוחד נשר.
כל בני האדם היו במרדף אחרי עלה זה, מלבד אדם אחד.
אדם אחד יחיד ומיוחד.
האדם צעיר כמו שתיל, אך זקן כמו ענן, הוא חכם כמו ירח, אך עומד יציב כמו עץ.
האדם המיוחד ראה את כל בני האדם התועים רודפים אחר העלה.
הוא התבייש ממוצאו.
הוא התבייש כשראה איך עמו מתנהג.
הוא הסתובב לאחור לעבר העץ ההרוס.הריקני.החלול.
האדם המיוחד שאג שאגה שפילחה כל רחש ביקום.
הוא רצה להיות העץ. העץ היחיד והמיוחד.
העץ שזקן כמו הזמן, אך צעיר כמו ענן, העץ שחכם כמו היקום, אך נולד כמו אדם.
ומאז לא שמעו מאותו אדם שוב.
בני האם הנוראיים הבינו את מעשיהם, וחזרו למקומם, לביתם.
הם הרגישו תחושת אכזבה.תחושת פיפוס.
ויש האומרים כי ילד אחד אשר איבד את כדורו באותו המקום, ראה את אותו העץ פורח ומשגשג.
במרכז הגזע הילד ראה את פרצופו של האדם המיוחד.
והעץ הסכים לחלוק לו מסודותיו.