רק אותי מגעיל כמה דחפו לנו לראש שאהבה וזוגיות זה הכל בחיים?

צודקת. אומנם רוב האנשים רוצים את זה אבל לא צריך אהבה כדי להיות מאושר בחיים

את צודקת לגמרי. מסכים עם כל מילה.

זוגיות היא חלק לא קטן מהחיים שלנו.
כל אחד היה רוצה אהבה כלשהיא, לא?

שואל השאלה:
אהבה לא רומנטית- ברור.
אהבה של חברים, של משפחה.
אבל אהבה רומנטית- לא דווקא.

שמעי, אני מבינה מאיפה זה בא אבל האדם ביסודו הוא יצור חברתי, כאילו "בטבע" היינו יצור שחי צד אוכל וישן בלהקות.
ברור שהיום יש מגוון של דרכי חשיבה וזה ויש אנשים שאין להם את הדחף הזה לחיות יחד אבל הרוב כן אז זה מה שמשדרים
וזה ככה בשירים וסרטים וזה כי זה מה שמוכר בסופו של דבר היות והמון אנשים מצליחים להתחבר לזה רגשית

שואל השאלה:
תדמייני סיטואציה כזו-
אשת עסקים מצליחה, עשירה, עם המון חברים וחברות ואחות. גרה עם שותף לא רומנטי. ורווקה.
את רוצה להגיד לי שעד שהיא לא תהיה בזוגיות ותביא ילדים היא לא תרגיש שלמה? היא לא תהיה מספיק טובה?

תלוי אם היא רוצה את זה או לא זה נטו תלוי בבן אדם

לא כולם אנשי עסק מצליחים ואם אני מדמיינת את עצמי במקום הזה אני בטוחה שזוגיות ואהבה מחממת וטובה לא תהיה נחוצה לי אבל אחרי תקופה מסויימת אני ארצה אתזה אני אחכה לזה, לאהוב להיות נאהבת, לחוות להרגיש גם להקים משפחה אם לוקחים אתזה רחוק , זה לגמרי חלק מהחיים שלנו, ברור לי לגמרי שלא הכל ושלא כל חיינו תלויים באהבה אבל זה חלק בלתי נמנע . וכל אחד וההרגשה שלו, יש כאלה שצריכים יותר ויש פחות, כמו שיש כאלה שיסכימו איתך ויש כאלה שלא, פחות או יותר (וזה לא נכון בעליל שכל יומיים רבים, זה לגמרי תלוי בקשר וביחסים לא בכל קשר וזוגיות יש ריבים בתדהירות כזו, וזה מאסט בקשר לריב ולהתווכח זה בסדר לריב ומה זה בכלל זוגיות בלי?)

אהבה זה משהו שכל אחד ירצה בסופו של דבר אפילו במובן הרומנטי, כל אחד רוצה בסוף להתנסות ולנסות.
אני חושבת שזה מהמם שיש דבר כזה אהבת אמת ומערכות יחסים וכל הקיטשיות שמראים לנו בכל מקום כי זה דבר יפה לראות מישהו שהוא לא לבד בסוף וגם לראות את כל המעבר שיש באהבה- זה פותח לך הרבה מחשבות על זה וכיוונים.
וברור שאת יכולה להרגיש שלמה בלי בן זוג אבל ברגע שיהיה לך אחד שאת ממש תאהבי את לא תרצי לדמיין את החיים שלך בלעדיו, ברגע שאת ממש אוהבת מישהו הוא נהפך אוטומטית לחלק ענק ממך שלא באלך לשחרר.
יש מיליון אנשים שאת פוגשת במהלך החיים- חלקם נהיים חברים שלך, חלקם לא, חלק את שוכחת, חלק שוכחים ממך, אבל הבן זוג הזה האחד הזה הוא זה שבסופו של דבר יהיה חבר, לא ישכח ממך, ואת לא תשכחי אותו, זה שתמיד יהיה שם ויעמוד שם עד הנשימה האחרונה שלך .
אגב אני חושבת שמראים מלא שיט של אהבה בכל מקום כדי לתת לאנשים מוטיבציה לחפש את זה, ואין בזה שום דבר רע.

שואל השאלה:
זה מוזר, לחברות שלי לא נשבעתי אמונים ואין לנו טבעת ולא עמדנו תחת חופה ואנחנו רבות פעם בחודשיים-שלושה.
לעומת זאת ההורים, הדודים, הסבים שלי ושל כל מי שאני מכירה נשבעו שיאהבו אחד את השני תמיד והם רבים כל יומיים (אם לא כל כמה שעות).
מישהו יכול להסביר לי את זה בבקשה?
(אני לא רבה אני ברצינות מבקשת הסבר)

אני חושבת שזה כי אפילו שאת והחברות שלך מאוד תומכות אחת בשנייה, אין לכן חיים משותפים ביחד. אתן לא חיות ביחד, הפרטיות והאינטימיות של חיי היומיום בבית הם נפרדים אצל כל אחת מכן. לכל אחת יש את הדרך שלה להתארגן בבוקר, להירגע בבית באופן קבוע ולסדר את הדברים. וזה נורמלי ככה זה כל בן אדם
אבל כשאת גרה עם מישהו אחר, שהוא לא משפחה, לכל אחד יש הרגלים אחרים שלפעמים מתנגשים. תשימי לב אם הוויכוחים והריבים זה על "למה לא החלפת נייר טואלט" או "למה לא קנית את מה שביקשתי" או "למה אתה לא עוזר לי לנקות את הבית"
וזה לא רק זה, ברגע שאת נשואה ויש לך פרטנר לחיים כל החלטה שפעם היית עושה לבד ושנעשתה נטו כדי לראות מה יפיק תוצאה הכי טובה עבורך, עכשיו יש לך עוד משהו לשקול בהחלטות ואת גם לא היחידה שבוחרת. זה שניכם בוחרים ביחד ולא תמיד אתם מסכימים.
איפה לגור, מה לקנות לבית (כי יש חשבון בנק משותף שמשלם על החשמל והמים וכל התשתיות למיניהן), ילדים מתי להביא אותם, מה לקנות להם, כמה ילדים להביא, לאיזה בית ספר לשלוח, אם רוצים טיול - זה לא טיול רק שלך ושל חברות שכל אחת משלמת את החלק שלה, כאן זה יוצא מחשבון בנק של שניכם, כל כסף שמבוזבז זה משפיע על שניכם ועל המשפחה. אז לאן נוסעים, כמה מוציאים, מה קונים בדרך
יש הבדל בין חברות מאוד טובות, לבין פרטנר לחיים, בזה אין ספק

את ממש צודקת, אנחנו ממש לא חייבים זוגיות כדי להיות מאושרים
אבל כן אנחנו צריכים אהבה להיות נאהבים ..
אהבה זה לא רק אהבה של סיפורים אהבה זה עמוק יותר יש כל מיני סוגי אהבה וזה חשוב..

אני די מסכימה איתך, אבל מה שכן אני יכולה להגיד שאהבה זה משהו שדי קשה להתנגד אליה מכיוון שהבסיס של האדם מטבעו זה להתרבות

את צודקת במיליון אחוז , ככה זה - זו שטיפת מוח שהדורות מעבירים לדורות כל הזמן , אם את לא מאמינה בדת ורוחניות וכל החלק הזה אז לא צריך ולא חייב (ולא חשוב) להתחתן כי חתונה זה רק טקס דתי מיושן ועתיק (גם אם יש היום חתונות אזרחיות חתונות זה מנהג שנולד מתוך הדתות בלבד לפני אלפי שנים) ולפי המדע בני אדם הם לא משהו נבדל מבעלי חיים - כמעט כל אנשי המדע והרפואה בעולם מגדירים אותנו כמין (זן) של קוופי אדם שזה קבוצה של קופים שהמקור הרחוק שלהם הוא שימפנזה והם ממזמן לא קיימים והמציאה של השלדים שלהם הביאה אלינו את תורת האבולוצייה - אז לכל אין משמעות , קופים לא חיים בזוגיות קבועה ולא מתחתנים וכל הנושא של זוגיות ופרו ורבו ונישואין זה אך ורק דברים דתיים שקיימים אצל המוסלמים ויהודים והנוצרים (רק הנוצרים הקתולים מחויבים לפרו ורבו כמו היהודים והמוסלמים) - אז אם את חושבת שאין ליהדות חשיבות באמת ושאין בה אמת אז תעשי מה שבראש שלך אבל תמיד יהיו את ההורים והמשפחה והסביבה שילחצו להתחתן ולעשות ילדים כי הם גם שטופי מוח מההורים שלהם ששטופי מוח ממהורים שלהם וכך הלאה , דת זה לא היגיון דת זה אמונה , את מאמינה את לא יודעת .

אין לי כח לקרוא את כל התשובות אז מישהו בטח כבר ענה כמוני אבל יש לי חברה שתמיד מתלוננת על זה ואני תמיד עונה לה את אותה תשובה
בני האדם זה בסה"כ חיה, שבזכות מספר צירופי מקרים הפכה למה שהיא כיום. אז כן היא לבושה בבגדי וצריכה לאכול עם מזלגות ויש לה סמראטפון וכו, אבל בסה"כ היאמתבססת על אינטינקטים חייתים, שאחרי הבסיסיים לשרוד (אוכל וכו) זה להתרבות. לכן גם בלי שאי פעם יגידו לך משהו על זוגיות הגיוני מאוד שמה שיעסי אותך רוב שעות היום זה הקראש וכו. אנחנו בסה"כ חיות מטומטמות שנקלעו למצבים שמכריחים אותם להתנהג כאילו הם לא. וכל מי שאומר שזה תרבות וכאלה גם תרבות הגיע מסיבות כלשהן ולא פשוט צצה משום מקום.