נמאס לי. פשוט כל כך נמאס לי.

אני מרגישה כל כך מטומטמת. מה אני בדיכאון? איזה סיבה ידש לי? כלום. סתם כלום. יש לי הרבה תירוצים, אין לי חברים, קשה בלימודים, משעמם בבית, בעיות עם המשפחה, אבל אני יודעת את האמת- אני הבעיה פה. משהו אצלי לא בסדר.
משהו בפנים.
אני לא אוהבת את עצמי, ואם זה ככה, איך אחרים יכולים לאהוב אותי?? או איך אני יכולה לאהוב אחרים???
ובנוסף, כל כך נמאס לי מהגוף המפגר הזה שנקרא "חברה", שאם אין לו סיבה לא לרדת עליך, הוא ירד עליך. יצחק עליך ויגרום לך תחושת השפלה. ובטח ובטח אם יש סיבה, גם אם היא מטומטמת.
אני מרגישה כל כך לבד, ושום דבר לא משנה את זה. אני מפחדת שהכל ישאר ככה לנצח.
ההורים שלי בטוחים שאני פחות או יותר הוזה את זה שאין מה לעשות, אבל הנוער- רוב הנוער- פשוט דוחה ומתנהג מגעיל. שאני מדמיינת את זה ששבית ספר הוא סוג של שדה קרב, שבו כולם מנסים להיות מגניבים, ופשוט לא אכפת להם לדרוך על אחרים בדררך.
בבקשה תגידו לי אם גם אצלכם זה ככה