8 תשובות
"נוף זה הוא בעיני הנוף היפה ביותר והעצוב ביותר בעולם כולו."
הנסיך הקטן.
הנסיך הקטן.
לא מספיק להיות חברותי, צריך להיות חבר
-פלא
-פלא
האפשרות שהחלום יתגשם היא שעושה את החיים למעניינים. -האלכימאי
"לך אחרי הלב שלך, הוא המפה הכי טובה" מהספר שלי חח
יש לי ליטרלי רשימה עם ציטוטים
'היה כתוב שם שאני "מחוננת ביותר".
יש אנשים שהם "מחוננים בפחות"?
או "מחוננים בממוצע"?
או סתם "מחוננים"? ואולי כל תווית היא קללה. אלא אם כן היא של מוצר ניקיון"
- החיים חלקי 7 מאת הולי גולדברג סלואן.
"במשפט גירושים שהתנהל לא מזמן, הליידי המלכה," אמר קוול, "הנאשם לא חדל למלמל משום-מה כמטורף על עצמות, ולא אסכים לסבול זאת שוב! זה היה מטריד מאוד!"
"אבל לעיתים קרובות אתה יושב בדין במשפטי רצח. ודאי התרגלת לדיונים בעצמות."
"המשפט הזה עוסק באבטיחים! אבטיחים הם יצורים חסרי חוליות!" הצטעק קוול"
-ביטרבלו, מאת קריסטין קאשור.
'רק רגע,' אמרתי כשסטיבן וקאלום פנו ללכת, 'שאלה אחת אחרונה. אם יש רוחות, זה אומר שיש גם... ערפדים? ואנשי זאב?'
אם גרמתי להם צער כלשהו בשאלתי הקודמת, הוא נמחה ברגע ששאלתי את השאלה הזאת. שלושתם צחקו. אפילו סטיבן, שלא ידעתי שמסוגל לצחוק בכלל.
'אל תדברי שטויות,' אמר קאלום.
- שם הכוכב, מאת מורין ג'ונסון.
" ' אני בן שבע מאות,אלכסנדר. אני יודע כשמשהו לא הולך להצליח. אתה אפילו לא מוכן להודות בפני ההורים שלך שאני קיים'.
אלק בהה בו.'חשבתי שאתה בן שלוש מאות! אתה בן *שבע מאות?*'
'טוב,' תיקן מגנוס, " שמונה מאות, אבל לא רואים עלי."
-עיר של זכוכית, מאת קסנדרה קלייר.
'אני לא רוצה תה' ענתה קליירי,בזעם עצור.'אני רוצה למצוא את אמא שלי.ואז אני רוצה לגלות מי חטף אותה, ואני רוצה להרוג אותו'. 'למרבה הצער' אמר לה הודג', ' אזלה אספקת הנקמה המרה, אז תיאלצי להסתפק בתה.'
-בני הנפילים,עיר של עצמות.
" הם היו יכולים לקרוא לו "הרוצח השקט ביותר בחצי הכדור הצפוני", אבל יש שמות שלא תופסים. אולי כי הם ארוכים מדי, אולי כי אנשים אוהבין את המיוחד,השונה. אז איכשהו הוא נעשה " האיש עם האוגר"
לא שאכפת לו. הוא אוהב את גרגורי."
-מצרפי המקרים מאת יואב בלום
'מכיון שמעולם לא גרתי בשום מקום אחר, נראה לי נורמלי לגמרי שבמשך חודשים שלמים יש ארבעים מעלות בחוץ.
אנחנו קוראים לזה קיץ'
-החיים חלקי 7 מאת הולי גולדברג סלואן.
"המוטיב שלנו השנה הוא 'טקסס: נכון היא כבירה?'
"כן" ממלמלת האנה, "כי דקדוק זה לחלשים"
-סופגנית, מאת ג'ולי מרפי.
הוא לבש חולצת טריקו שעליה הכתובת:
בירה.
עוזרת למכוערים
לעשות סקס
כבר 2000 שנה.
-המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה,מאת מארק האדון.
"מי זה מגנוס ביין?" תמה מקס, "מכשף," ענה אלק. "מכשף ממש סקסי".
- עיר של אפר, מאת קסנדרה קלייר.
"לגמרי,אבא. חוץ מזה המקפיא מתרוקן מדגים באופן מדאיג - כבר נשארה לנו אספקה רק ל -אולי שנתיים או שלוש"
-דמדומים מאת סטפני מאייר
"מבחינת הגיל, הטנדר הזה יכול להיות סבא של המכונית שלך- אז בבקשה להתייחס אליו בכבוד,' השבתי"
-דמדומים מאת סטפני מאייר
"בעדינות- הטנדר שלי הוא אזרח ותיק'
-דמדומים מאת סטפני מאייר.
" 'מפחדת ממחט,' מלמל אדוארד לעצמו בלחישה, מניד את ראשו. 'אוה, ערפד סדיסטי, שמתכוון לענות ולהרוג אותה, זה בסדר, אין בעיה, היא רצה לפגוש אותו. אבל מחט של עירוי...' "
-דמדומים מאת סטפני מאייר
"תסתום ג'ייקוב. פשוט תסתום! זה כל-כל לא הוגן!"
"רקעת ברגל ברצינות כרגע? חשבתי שבנות עושות את זה רק בטלוויזיה."
-ליקוי חמה מאת סטפני מאייר
"תראה," הסברתי. "לא אכפת לי מערפדים ומאנשי-זאב. זה לא שייך לעניין. אתה ג'ייקוב והוא אדוארד, ואני בלה. זה מה שחשוב" הוא כיווץ קצת את העיניים. "אבל אני איש-זאב" אמר באי-רצון. "והוא ערפד," הוסיף בסלידה גלויה. "ואני מזל בתולה!" צעקתי,רותחת כולי.
-ליקוי חמה מאת סטפני מאייר
"יש דבר אחד שאני רוצה לעשות לפני שאני מפסיקה להיות אנושית."
הוא חיכה שאמשיך. אבל לא המשכתי. הפנים שלי להטו עכשיו. "כל מה שתרצי," עודד אותי, חרד, ולגמרי לא מודע למה שאני מתכוונת.
"מבטיח?" מלמלתי, וידעתי שלא אצליח בניסיון שלי לדרוש ממנו אחר-כך לעמוד בהבטחתו. אבל לא יכולתי להתגבר על עצמי. "כן," אמר. הרמתי את המבט וראיתי שהעיניים שלו רציניות ונבוכות. "רק תגידי, ותקבלי כל מה שאת רוצה."
קשה היה לי להאמין כמה עלובה ואידיוטית נראיתי בעיני עצמי. הייתי תמימה מידי - וזאת הייתה כמובו הבעיה המרכזית בשיחה הזאת. לא היה לי אפילו צל של מושג איך להיות מפתה. אצטרך להסתפק ברגישות המוגזמת לעצמי ובפנים הסמוקים.
"אותך," לחשתי, בקושי מובנת.
- ליקוי חמה מאת סטפני מאייר.
"תצלום אחד של בן איזה-חתיך-היית פאריש, שגזרתי מספר המחזור שלי, כי בן היה החבר העתידי שלי ו/או אולי בעלי לעתיד - לא שהוא ידע מזה. הוא בקושי ידע שאני קיימת. הכרתי כמה אנשים שגם הוא הכיר, אבל הייתי מהבנות האלה שברקע, במרחק כמה מעגלי היכרות ממנו. הבעיה היחידה עם בן הייתה הגובה שלו:הוא היה גבוה ממני בחמישה-עשר סנטימטר. טוב, עכשיו כבר יש שתי בעיות: הגובה שלו והעובדה שהוא מת."
-הגל החמישי מאת ריק יאנסי
" 'רגע,' הוא אומר ומרים אחת מכפות ידיו הגדולות. 'פצצה ירוקה?'
'אני לא ממציאה את זה .'
אבל למה ירוקה?'
'כי ירוק הוא צבע הכסף,הדשא,עלי האלון והפצצות החייזריות. מאיפה לי למה היא הייתה ירוקה?"
-הגל החמישי מאת ריק יאנסי
" 'במחנה גן עדן באמת יש שדה כח?'
'כן. ומגדלי שמירה ומצלמות אבטחה עשרים וארבע שעות ביממה וגדרות בגובה שישה מטרים עם תיל דוקרני למעלה וכלבי שמירה מרושעים שיכולים להריח מישהו לא אנושי ממרחקי קילומטרים.'
סאמי מעקם את האף.'זה לא נשמע כמו גן עדן! זה נשמע כמו בית כלא!'
'רק שבית כלא דואג שהרעים לא יצאו, והמחנה שלנו דואג שהם לא ייכנסו.'
-הגל החמישי מאת ריק יאנסי
"אפשר לומר שנראיתי בערך כמו שילוב בין סאמר גלאו ממין זכר לסוורוס סנייפ"
- להתאהב בגרייס, מאת קריסטל סאתרלנד
" היי, הייתי צריך לשחד רק שני פקידים. הרווחתי את הרישיון ביושר."
-להתאהב בגרייס מאת קריסטל סאתרלנד
"אני גרייס לבית טאון, אם חיות המים הזימיות."
-להתאהב בגרייס מאת קריסטל סאתרלנד
"אולי דרקולה לא היה ערפד, אלא סתם אלכוהוליסט כבד שתמיד היה לו האנגאובר"
-להתאהב בגרייס מאת קריסטל סאתרלנד
"וואו, אני רואה שם את קטניס מתנשקת עם יודה?"
-סיימון מוצא את דרכו מאת בקי אלברטלי
יש אנשים שהם "מחוננים בפחות"?
או "מחוננים בממוצע"?
או סתם "מחוננים"? ואולי כל תווית היא קללה. אלא אם כן היא של מוצר ניקיון"
- החיים חלקי 7 מאת הולי גולדברג סלואן.
"במשפט גירושים שהתנהל לא מזמן, הליידי המלכה," אמר קוול, "הנאשם לא חדל למלמל משום-מה כמטורף על עצמות, ולא אסכים לסבול זאת שוב! זה היה מטריד מאוד!"
"אבל לעיתים קרובות אתה יושב בדין במשפטי רצח. ודאי התרגלת לדיונים בעצמות."
"המשפט הזה עוסק באבטיחים! אבטיחים הם יצורים חסרי חוליות!" הצטעק קוול"
-ביטרבלו, מאת קריסטין קאשור.
'רק רגע,' אמרתי כשסטיבן וקאלום פנו ללכת, 'שאלה אחת אחרונה. אם יש רוחות, זה אומר שיש גם... ערפדים? ואנשי זאב?'
אם גרמתי להם צער כלשהו בשאלתי הקודמת, הוא נמחה ברגע ששאלתי את השאלה הזאת. שלושתם צחקו. אפילו סטיבן, שלא ידעתי שמסוגל לצחוק בכלל.
'אל תדברי שטויות,' אמר קאלום.
- שם הכוכב, מאת מורין ג'ונסון.
" ' אני בן שבע מאות,אלכסנדר. אני יודע כשמשהו לא הולך להצליח. אתה אפילו לא מוכן להודות בפני ההורים שלך שאני קיים'.
אלק בהה בו.'חשבתי שאתה בן שלוש מאות! אתה בן *שבע מאות?*'
'טוב,' תיקן מגנוס, " שמונה מאות, אבל לא רואים עלי."
-עיר של זכוכית, מאת קסנדרה קלייר.
'אני לא רוצה תה' ענתה קליירי,בזעם עצור.'אני רוצה למצוא את אמא שלי.ואז אני רוצה לגלות מי חטף אותה, ואני רוצה להרוג אותו'. 'למרבה הצער' אמר לה הודג', ' אזלה אספקת הנקמה המרה, אז תיאלצי להסתפק בתה.'
-בני הנפילים,עיר של עצמות.
" הם היו יכולים לקרוא לו "הרוצח השקט ביותר בחצי הכדור הצפוני", אבל יש שמות שלא תופסים. אולי כי הם ארוכים מדי, אולי כי אנשים אוהבין את המיוחד,השונה. אז איכשהו הוא נעשה " האיש עם האוגר"
לא שאכפת לו. הוא אוהב את גרגורי."
-מצרפי המקרים מאת יואב בלום
'מכיון שמעולם לא גרתי בשום מקום אחר, נראה לי נורמלי לגמרי שבמשך חודשים שלמים יש ארבעים מעלות בחוץ.
אנחנו קוראים לזה קיץ'
-החיים חלקי 7 מאת הולי גולדברג סלואן.
"המוטיב שלנו השנה הוא 'טקסס: נכון היא כבירה?'
"כן" ממלמלת האנה, "כי דקדוק זה לחלשים"
-סופגנית, מאת ג'ולי מרפי.
הוא לבש חולצת טריקו שעליה הכתובת:
בירה.
עוזרת למכוערים
לעשות סקס
כבר 2000 שנה.
-המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה,מאת מארק האדון.
"מי זה מגנוס ביין?" תמה מקס, "מכשף," ענה אלק. "מכשף ממש סקסי".
- עיר של אפר, מאת קסנדרה קלייר.
"לגמרי,אבא. חוץ מזה המקפיא מתרוקן מדגים באופן מדאיג - כבר נשארה לנו אספקה רק ל -אולי שנתיים או שלוש"
-דמדומים מאת סטפני מאייר
"מבחינת הגיל, הטנדר הזה יכול להיות סבא של המכונית שלך- אז בבקשה להתייחס אליו בכבוד,' השבתי"
-דמדומים מאת סטפני מאייר
"בעדינות- הטנדר שלי הוא אזרח ותיק'
-דמדומים מאת סטפני מאייר.
" 'מפחדת ממחט,' מלמל אדוארד לעצמו בלחישה, מניד את ראשו. 'אוה, ערפד סדיסטי, שמתכוון לענות ולהרוג אותה, זה בסדר, אין בעיה, היא רצה לפגוש אותו. אבל מחט של עירוי...' "
-דמדומים מאת סטפני מאייר
"תסתום ג'ייקוב. פשוט תסתום! זה כל-כל לא הוגן!"
"רקעת ברגל ברצינות כרגע? חשבתי שבנות עושות את זה רק בטלוויזיה."
-ליקוי חמה מאת סטפני מאייר
"תראה," הסברתי. "לא אכפת לי מערפדים ומאנשי-זאב. זה לא שייך לעניין. אתה ג'ייקוב והוא אדוארד, ואני בלה. זה מה שחשוב" הוא כיווץ קצת את העיניים. "אבל אני איש-זאב" אמר באי-רצון. "והוא ערפד," הוסיף בסלידה גלויה. "ואני מזל בתולה!" צעקתי,רותחת כולי.
-ליקוי חמה מאת סטפני מאייר
"יש דבר אחד שאני רוצה לעשות לפני שאני מפסיקה להיות אנושית."
הוא חיכה שאמשיך. אבל לא המשכתי. הפנים שלי להטו עכשיו. "כל מה שתרצי," עודד אותי, חרד, ולגמרי לא מודע למה שאני מתכוונת.
"מבטיח?" מלמלתי, וידעתי שלא אצליח בניסיון שלי לדרוש ממנו אחר-כך לעמוד בהבטחתו. אבל לא יכולתי להתגבר על עצמי. "כן," אמר. הרמתי את המבט וראיתי שהעיניים שלו רציניות ונבוכות. "רק תגידי, ותקבלי כל מה שאת רוצה."
קשה היה לי להאמין כמה עלובה ואידיוטית נראיתי בעיני עצמי. הייתי תמימה מידי - וזאת הייתה כמובו הבעיה המרכזית בשיחה הזאת. לא היה לי אפילו צל של מושג איך להיות מפתה. אצטרך להסתפק ברגישות המוגזמת לעצמי ובפנים הסמוקים.
"אותך," לחשתי, בקושי מובנת.
- ליקוי חמה מאת סטפני מאייר.
"תצלום אחד של בן איזה-חתיך-היית פאריש, שגזרתי מספר המחזור שלי, כי בן היה החבר העתידי שלי ו/או אולי בעלי לעתיד - לא שהוא ידע מזה. הוא בקושי ידע שאני קיימת. הכרתי כמה אנשים שגם הוא הכיר, אבל הייתי מהבנות האלה שברקע, במרחק כמה מעגלי היכרות ממנו. הבעיה היחידה עם בן הייתה הגובה שלו:הוא היה גבוה ממני בחמישה-עשר סנטימטר. טוב, עכשיו כבר יש שתי בעיות: הגובה שלו והעובדה שהוא מת."
-הגל החמישי מאת ריק יאנסי
" 'רגע,' הוא אומר ומרים אחת מכפות ידיו הגדולות. 'פצצה ירוקה?'
'אני לא ממציאה את זה .'
אבל למה ירוקה?'
'כי ירוק הוא צבע הכסף,הדשא,עלי האלון והפצצות החייזריות. מאיפה לי למה היא הייתה ירוקה?"
-הגל החמישי מאת ריק יאנסי
" 'במחנה גן עדן באמת יש שדה כח?'
'כן. ומגדלי שמירה ומצלמות אבטחה עשרים וארבע שעות ביממה וגדרות בגובה שישה מטרים עם תיל דוקרני למעלה וכלבי שמירה מרושעים שיכולים להריח מישהו לא אנושי ממרחקי קילומטרים.'
סאמי מעקם את האף.'זה לא נשמע כמו גן עדן! זה נשמע כמו בית כלא!'
'רק שבית כלא דואג שהרעים לא יצאו, והמחנה שלנו דואג שהם לא ייכנסו.'
-הגל החמישי מאת ריק יאנסי
"אפשר לומר שנראיתי בערך כמו שילוב בין סאמר גלאו ממין זכר לסוורוס סנייפ"
- להתאהב בגרייס, מאת קריסטל סאתרלנד
" היי, הייתי צריך לשחד רק שני פקידים. הרווחתי את הרישיון ביושר."
-להתאהב בגרייס מאת קריסטל סאתרלנד
"אני גרייס לבית טאון, אם חיות המים הזימיות."
-להתאהב בגרייס מאת קריסטל סאתרלנד
"אולי דרקולה לא היה ערפד, אלא סתם אלכוהוליסט כבד שתמיד היה לו האנגאובר"
-להתאהב בגרייס מאת קריסטל סאתרלנד
"וואו, אני רואה שם את קטניס מתנשקת עם יודה?"
-סיימון מוצא את דרכו מאת בקי אלברטלי
^ וזה אחרי שצמצמתי אותה
"אם למישהו יש משפחה גוועת, ולמישהו אחר יש לחם, הראשון יוכל להרוג את האיש ולגנוב לו את הלחם. אילו לא ייעשה כך, משפתחו תרעב. אז הוא יהרוג, ככה זה תמיד. אבל העשיר לא צריך להרוג עבור לחם, אז הוא, רחוק מהמציאות הזאת, אומר שזה לא בסדר להרוג ולגנוב, ומוציא חוקים שיגנו עליו ועל מיליוני כיכרות הלחם שלו ושל המשפחה השמנה שלו.
מוסר הוא דבר סובייקטיבי, קל להסתכל מהצד ולשפוט מעשים של פושעים".
-תישאר קרוב, הקלן קובן.
"יש הבדל גדול בין להיות מת או חי. המתנה הגדולה ביותר שמישהו יכול לתת למישהו אחר היא החיים, והחטא הגדול ביותר שאדם יכול לחטוא כלפי האחר הוא לקחת ממנו חיים אלה. ליד זה, כל החוקים והדתות שבעולם הם משניים, מילים בלבד, ואמונות שאנשים בוחרים להאמין והורגים ושונאים לפיהן."
-צבע המים, ג'יימס מקברייד.
"בכל מקום אליו אני מביט, סובלים אנשים פשוטים מדברים פשוטים. הם ראו כיצד השנאה ותאוות הצבע מנצחות, ראו כיצד הטיפשות גוברת. הם הסכימו לקבל את המציאות הזו ולחיות את חייהם הפשוטים הרחק מסבלם של אחרים. להצדיק את חוסר הצדק, בתקווה שאלו (הסבל וחוסר הצדק) פשוט יעזבו אותם בשקט."
-הטרוריסטית האלמונית, ריצ'רד פלנגן.
"בחייו של המין האנושי יש מלחמות, תבוסות וניצחונות שאינם צבאיים ואינם מתועדים בספרי ההיסטוריה."
-סטונר, ג'ון וויליאמס.
"ריאליזם הוא ההשלמה עם האכזבה, ומטרתו היא לא להתאכזב יותר."
-הטרוריסטית האלמונית, ריצ'רד פלנגן.
"כל כך הרבה רעיונות שצריך לתמוך בהם, סרטים שצריך לצפות בהם, ספרים שצריך לקרוא, תערוכות ומחזות שצריך לראות. כל כך הרבה דברים שצריכים לבלוע... ואם אתה לא זללן, ולא יכול להכיל את העולם בשלמותו, אז אתה טיפש חסר דעת, ואסור לך לומר דבר".
-הטרוריסטית האלמונית, ריצ'רד פלנגן.
"יהיו ימים שתעמוד בפינת אולם ותאזין ליצור שעל הבמה מדבר על בניינים, על העבודה שאתה אוהב כל כך, והדברים שישמיע יעוררו בך ציפייה מתוחה שמישהו יעלה לבמה וימעך אותו בין שתי אצבעותיו. ואז תשמע את הקהל מריע לו ותרצה לצרוח, כי לא תדע מי אמיתי, הם או אתה. לא תדע אם אתה נמצא בחדר מלא גולגולות חלולות, או שמישהו רוקן ברגע זה את הגולגולת שלך. ואתה לא תאמר דבר, כי הצלילים שיצאו מגרונך לא יהיו בשפה שמובנת ליושבי החדר. וגם אם תרצה לדבר, לא תוכל, כי ידחפו אותך הצידה, אתה שאין לך מה לומר על בניינים!".
-כמעיין המתגבר, איין ראנד.
"מה עדיף, לוותר על הזהות ולחיות, או לשמור על הזהות ולמות? הזהות של אדם היא תוצאה של נסיבות בלבד. זה לא עד כדי כך חשוב באיזו כתובת הוא גר, לאיזה שבט הוא שייך, באיזה שם הוא משתמש, איזה יום הוא מקדיש לפולחן, ולפולחן של מי. זה לא יותר חשוב מאשר לחיות."
-בקצה המדבר, סמנתה הארווי.
"לבני אדם יש בדרך כלל משהו שמונע מהם להיות רעים. זאת היכולת... לא, זה הצורך להזדהות עם כאבו של הזולת. זה לא תלוי בנו. לא כל גבר מסוגל לאנוס אישה, כיוון שהיה מרגיש את הצער והכאב שלה, והיה סובל איתה, וזה מאלץ אותו להימנע מזה. לא כולם יכולים לענות או לרצוח, בדיוק מאותה סיבה. אדם שחסרה לו היכולת להרגיש את צערו של אחר הוא לא אדם. אנושיות מסתכמת ביותר מללכת על שתי רגליים ולדעת לדבר."
-עולם ללא קץ, קן פולט.
מוסר הוא דבר סובייקטיבי, קל להסתכל מהצד ולשפוט מעשים של פושעים".
-תישאר קרוב, הקלן קובן.
"יש הבדל גדול בין להיות מת או חי. המתנה הגדולה ביותר שמישהו יכול לתת למישהו אחר היא החיים, והחטא הגדול ביותר שאדם יכול לחטוא כלפי האחר הוא לקחת ממנו חיים אלה. ליד זה, כל החוקים והדתות שבעולם הם משניים, מילים בלבד, ואמונות שאנשים בוחרים להאמין והורגים ושונאים לפיהן."
-צבע המים, ג'יימס מקברייד.
"בכל מקום אליו אני מביט, סובלים אנשים פשוטים מדברים פשוטים. הם ראו כיצד השנאה ותאוות הצבע מנצחות, ראו כיצד הטיפשות גוברת. הם הסכימו לקבל את המציאות הזו ולחיות את חייהם הפשוטים הרחק מסבלם של אחרים. להצדיק את חוסר הצדק, בתקווה שאלו (הסבל וחוסר הצדק) פשוט יעזבו אותם בשקט."
-הטרוריסטית האלמונית, ריצ'רד פלנגן.
"בחייו של המין האנושי יש מלחמות, תבוסות וניצחונות שאינם צבאיים ואינם מתועדים בספרי ההיסטוריה."
-סטונר, ג'ון וויליאמס.
"ריאליזם הוא ההשלמה עם האכזבה, ומטרתו היא לא להתאכזב יותר."
-הטרוריסטית האלמונית, ריצ'רד פלנגן.
"כל כך הרבה רעיונות שצריך לתמוך בהם, סרטים שצריך לצפות בהם, ספרים שצריך לקרוא, תערוכות ומחזות שצריך לראות. כל כך הרבה דברים שצריכים לבלוע... ואם אתה לא זללן, ולא יכול להכיל את העולם בשלמותו, אז אתה טיפש חסר דעת, ואסור לך לומר דבר".
-הטרוריסטית האלמונית, ריצ'רד פלנגן.
"יהיו ימים שתעמוד בפינת אולם ותאזין ליצור שעל הבמה מדבר על בניינים, על העבודה שאתה אוהב כל כך, והדברים שישמיע יעוררו בך ציפייה מתוחה שמישהו יעלה לבמה וימעך אותו בין שתי אצבעותיו. ואז תשמע את הקהל מריע לו ותרצה לצרוח, כי לא תדע מי אמיתי, הם או אתה. לא תדע אם אתה נמצא בחדר מלא גולגולות חלולות, או שמישהו רוקן ברגע זה את הגולגולת שלך. ואתה לא תאמר דבר, כי הצלילים שיצאו מגרונך לא יהיו בשפה שמובנת ליושבי החדר. וגם אם תרצה לדבר, לא תוכל, כי ידחפו אותך הצידה, אתה שאין לך מה לומר על בניינים!".
-כמעיין המתגבר, איין ראנד.
"מה עדיף, לוותר על הזהות ולחיות, או לשמור על הזהות ולמות? הזהות של אדם היא תוצאה של נסיבות בלבד. זה לא עד כדי כך חשוב באיזו כתובת הוא גר, לאיזה שבט הוא שייך, באיזה שם הוא משתמש, איזה יום הוא מקדיש לפולחן, ולפולחן של מי. זה לא יותר חשוב מאשר לחיות."
-בקצה המדבר, סמנתה הארווי.
"לבני אדם יש בדרך כלל משהו שמונע מהם להיות רעים. זאת היכולת... לא, זה הצורך להזדהות עם כאבו של הזולת. זה לא תלוי בנו. לא כל גבר מסוגל לאנוס אישה, כיוון שהיה מרגיש את הצער והכאב שלה, והיה סובל איתה, וזה מאלץ אותו להימנע מזה. לא כולם יכולים לענות או לרצוח, בדיוק מאותה סיבה. אדם שחסרה לו היכולת להרגיש את צערו של אחר הוא לא אדם. אנושיות מסתכמת ביותר מללכת על שתי רגליים ולדעת לדבר."
-עולם ללא קץ, קן פולט.