סתם כי הייתי חייבת לפרוק

אני לא יכולה יותר להעמיד פנים שהכול בסדר. אני לא יכולה להמשיך לשתוק ולשחק אותה שהיתגברתי. אני לא מסוגלת יותר לשקר לחברות הכי טובות שלי בעניים ולהגיד שאתה כבר לא מעניין אותי יותר. אני כל כך מנסה אבל אני לא יכולה לחשוב על גבר שהוא לא אתה. אני מתגעגעת לחיבוק שלך, לחיוך שלך, לנשיקות שלך. אני מתגעגעת ללילות האלה שהיית מתקשר באמצע הלילה מסטול סתם כי אני במחשבות שלך. אני לא מאמינה שזה נגמר, שאני לא אראה אותך יותר, שלא תחבק אותי יותר. אני לא מצטערת זה היה צריך להיגמר וזה כבר נגמר עוד הרבה לפני ואתה יודע. אני פשוט זאת שעשתה את הצעד וגמרה את זה סופית. אני יודעת שהיה לך קשה, אני כל כך מצטערת. שאלת חברות מה איתי והם אמרו שאני בסדר,אבל אני לא. לא יצאתי מהחדר שבועות לא רציתי לראות אף אחד חוץ ממך. ועדיין כל פעם שאתה עולה בשיחה עולות לי הדמעות והגעגוע שוב מדגדג לי בלב. אני כל כך ניסיתי להיות בסדר, אני כל כך ניסיתי להתגבר אבל זה פשוט קשה מידי. אתה היחיד שגרם לי לחייך, היחיד שהצליח להצחיק אותי ולהציל אותי אפילו רק לרגע מהסבל של החיים שלי, מההורים, מהמכות, מהמשטרה, מהלילות הלבנים מלאים בדמעות. ואיתך כל זה פשוט נמחק, אפילו אם זה רק לרגע. ומאז שהלכת אני כל כך לבד, מוקפת חברים אבל כל כך לבד. אני בתוך באר של באלגן ואתה היית כמו טיפות של חמצן ועכשיו שאין אותך קשה לנשום. לילות ארוכים, עשרות אנשים ואני עדייו לבד
אני כל כך אוהבת אותך אבל כל כך שונאת. היתגברת כל כך מהר, כל כך מהר החלפת אותי באחרת ואני עדיין פה לבד, לא מסוגלת לחשוב על עצמי עם גבר אחר מלבדך. אבל זהו זה נגמר למרות שכל כך רצית שזה ימשך אבל לא הייתי מסוגלת להיפגע יותר. אני כל כך מצטערת. הסיפור שלנו תמיד יהיה חרוט לי על העור. אני מבקשת סליחה ממך ובעיקר מעצמי