אני לא מרגישה אני..אני מרגישה בתוך מישהי זרה

אני שונאת את הבן אדם שאני,אני לא כיפית,ואין לי חברים,ולא כיף לדבר איתי,אני משעממת,ושום דבר לא גורם לי להתלהב,הקול שלי אדיש בטירוף ואני שונאת את זה.אני מפונקת ובכיינית,אני תלויה באחרים ואני חסרת ביטחון.אני גם לא יפה,ניסיתי לעשות החלקה יפנית..חשבתי שאולי זה יעלה לי קצת את הביטחון..וחלק בכלל לא מתאים לי,הייתי צריכה להשאר עם התלתלים,אתמול הסתפרתי בגלל קצוות לא בריאים ואני נראת כמו גבר עם תספורת של דורה,אני פשוט לא בן אדם עם פנים יפות,או גוף יפה,אין לי פנים יפות..באמת,אני לא משקרת.אין לי חברים גם,אני בן אדם מאוד דיכאוני ועצוב,וחסרת שמחת חיים,זה לא בידיוק דבר שמושך אנשים להיות בחברתך..יש לי חברה אחת.ואני לא יכולה להכיר אנשים חדשים..אני בכיתה ט ואין לי חברה אחת חדשה מאז כיתה ז.גם כואב לי על אמא שלי מאוד..שהיא צריכה לראות את הילדה שלה ככה,היא בטח הסתכלה עליי שהייתי קטנה וחשבה שאני יגדל,אני יעשה חיים,ויהיה לי כיף,והיא תראה אותי מחייכת ומאושרת,והיא צריכה לראות אותי תקועה כל היום בבית,היא לא ידעה שאני יגדל להיות דבר כלכך מכוער וגברי,כולם יפים כשהם קטנים ..עכשיו אני סתם נטל בשביל ההורים שלי,אני תלויה בהם,אני לא עצמאית ואני בכיינית ומפונקת וכבדה.ואי אפשר לשנות אותי,אופי קשה לשנות,זה פשוט הבן אדם שהפכתי להיות.ואני לא אוהבת את זה ..אני מתגעגעת למי שהייתי פעם.אני מרגישה בגוף של זרה,כיאלו זאת לא אני,אני מסתכלת במראה ואני לא מאמינה שאני כזאת מכוערת וממורמרת.איך להיות מישהי שאני אוהבת?:(
אני לא אוהבת את מי שהפכתי להיות