איבדתי אמון כבר בחברה הכי טובה שלי מהגן.

נקרא לה נגה לסיפור הזה(שם בדוי כמובן).
נגה ואני חברות הכי טובות מהגן מספרות הכל לשניה ,תמיד ביחד והבנתם כבר.בשנה האחרונה היא נורא השתנה וניהיתה נגה אחרת שתעדיף את הבנים על חברות שלה. בבת מצוות היא תעדיף להיות עם ה"מקובלים" ולא איתי,ושאני מנסה להצטרף היא מדחיקה אותי הצידה כזה. שאני רוצה לקבוע איתה להיפגש היא אומרת לי שהיא לא יכולה (ואני מאמינה לה),ובסוף רואה בסטורי של כמה בנות שהן אצלה והיא אפילו לא חשבה להזמין אותי,במפגשים חברתיים היא אף לא קוראת לי (והיא יודעת כמה קשה לי להתחבר לילדים חדשים ושהמפגשים האלה מאוד עוזרים לי).אם נגיד יגידו לה שהיא יכולה לבחור חברה אחת לבוא לישון אצלה ויגידו לה או אותי או את דנה נגיד,היא תגיד דנה ולא אותי. אני לא עשיתי לה כלום,באמת שכלום.אבל כבר כמה פעמים תפסתי אותה משקרת לי וזה מאבד בי את האמון בה ככ.דיברתי איתה כבר וזה החזיק כמה זמן אבל אז זה שוב חזר לאותו מצב.עכשיו אנחנו עולות לכיתה ז' ,לחטיבה .כל אחת לכיתה אחרת.אתם חושבים שזו הזדמנות טובה להתרחש מימנה?