אז כתבתי קטע, ואני חדשה בכל הקטע של הכתיבה והכל אז מה דעתכם? יש הצעות לשיפור, תיקון או משהו?

אגדה עתיקה בכפר שלי מספרת כי פעם אחת באלף שנה אלוהים יורד אל הארץ ומברך כ8 אנשים בשביל להציל את האנושות מאןייב גדול שקם. אף אחד לא זוכר בדיוק מתי זה אמור לקרות, איך מתקבלים, מה היא המפלצת וכיצד היא נראית. אבל מספרים כשאשר בן אדם מקבל את הכוח הוא יכול לעשות בו כרצונו ואי אפשר לעצור בעדו.
כשהייתי קטן שמעתי את הסיפור מהורי הרבה פעמים. במשך שנים האמנתי לזה וקיוויתי שפעם הבאה שזה יקרה, אני אבחר ויהיה לי הכוח להציל את כולם. אך המציאות הזאת השתנתה ברגע שמשפחתי נרצחה.
היינו משפחה ממוצעת, אמא, אבא ואני תרמנו ועזרמו המון בכפר. אבל משום מה מישהוא החליט שאנחנו לא מספיק טובים לחיות ושעדיף לעולם בלעדינו.
לא אוכל לשכוח את זה לעולם. אני זוכר אותו בבירור. בן אדם גבוהה עם עיניים מיוחדות- אחת כחולה כקרח והשנייה ירוקה כדשא ושיערו הזהוב מכסה חלק גדול מפניו. משום מה מכל משפחתי אותי,
רק אותי,
הוא החליט להשאיר בחיים. אני לא יודע למה. אבל הייתי מעדיף למות יחד איתם. מאז אותו יום התעורר בי רגש שמעולם לא הרגשתי, זאת הייתה נקמה. הרצון לנקמה גרם לי להמשיך בחיים, הרצון לראות אותו משלם על רצח משפחתי הוא זה שגורם לי להתאמן, לרצות להיות חזק יותר בשביל שכשיבוא היום ואפגוש אותו שוב. אוכל לנקום בו בשם משפחתי.