20 תשובות
ניסית לדבר עם מישהו? את יודעת מה הסיבה להרגשה הזו?
שואל השאלה:
פשוט אין לי כוח לכלום כבר
פשוט אין לי כוח לכלום כבר
אנונימית
למה ככה ? יש בטוח דברים טובים לא הכל רע
שואל השאלה:
אני יודעת שלא הכל רע אבל זה לא עוזר לי...
אני יודעת שלא הכל רע אבל זה לא עוזר לי...
אנונימית
אז תגידי תודה תעריכי את הדברים הטובים
תפסיקי להתמקד בדברים הרעים שגורמים לך לזה
אני מבינה, להיות עם חברות עוזר לך?
אם בא לך תשלחי הודעה בכיף
נעביר לך קצת את הבאסה
נעביר לך קצת את הבאסה
אני מוכן לפתוח את זה איתך ולהראות לך ולהסביר לך שאת טועה !
מבינה אותך לגמרי, הרגשה של ריקנות כזו, הרגשה שאין יותר טעם לחיים
אני מרגישה ככה כבר כמעט שנה, היו לי מחשבות אובדניות ועדיין יש לפעמים..
אז דבר ראשון, את כנראה בדיכאון
יש כאלה שעוזר להם טיפול פסיכולוגי או טיפול תרופתי (אני לא ניסיתי)..
אבל אם באלך מוזמנת לנסות.
דבר שני ההרגשה הזו לא נעלמת עד שלא נעלם הדיכאון, אבל היא יכולה להשתפר .
הדרך שלי היא למצוא סיבה וטעם לחיים, כל פעם שיש לי מחשבון אובדניות אני חושבת על מה יקרה אם אני אתאבד, ההורים שלי יסבלו, החברים שלי יסבלו וכל האנשים שאני חשובה להם יסבלו.
בטח המחשבה הראשונה שעולה לך לראש היא - "לאף אחד לא אכפת ממני" אז לא, זה לא נכון
גם אם הדיכאון גורם לך להרגשה כזו, הרגשת בדידות וחוסר אכפתיות לסביבה ומהסביבה, זה לא אומר שזה נכון.
אני בטוחה שיש אנשים שאת חשובה להם וחשובים לך, תנסי לחשוב עליהם כל פעם שיש לך את ההרגשה הזו וכך היא תשתפר.
עריכה-
ודבר נוסף, הכי חשוב לא לוותר לעצמך, הרבה פעמים כשיש לי מחשבות אובדניות אני חושבת על העתיד שיהיה לי,אחרי שיעבור לי הדיכאון.. בעתיד אעשה תואר, אהיה רופאה אני מקווה, יהיה לי בעל ומשפחה, ואהיה מאושרת.. בשביל העתיד הזה, אני מוכנה לסבול עוד קצת עד שיעבור, במקום לוותר לעצמי ולהיכנע למחשבות האלה.
תחשבי על זה :)
אני מרגישה ככה כבר כמעט שנה, היו לי מחשבות אובדניות ועדיין יש לפעמים..
אז דבר ראשון, את כנראה בדיכאון
יש כאלה שעוזר להם טיפול פסיכולוגי או טיפול תרופתי (אני לא ניסיתי)..
אבל אם באלך מוזמנת לנסות.
דבר שני ההרגשה הזו לא נעלמת עד שלא נעלם הדיכאון, אבל היא יכולה להשתפר .
הדרך שלי היא למצוא סיבה וטעם לחיים, כל פעם שיש לי מחשבון אובדניות אני חושבת על מה יקרה אם אני אתאבד, ההורים שלי יסבלו, החברים שלי יסבלו וכל האנשים שאני חשובה להם יסבלו.
בטח המחשבה הראשונה שעולה לך לראש היא - "לאף אחד לא אכפת ממני" אז לא, זה לא נכון
גם אם הדיכאון גורם לך להרגשה כזו, הרגשת בדידות וחוסר אכפתיות לסביבה ומהסביבה, זה לא אומר שזה נכון.
אני בטוחה שיש אנשים שאת חשובה להם וחשובים לך, תנסי לחשוב עליהם כל פעם שיש לך את ההרגשה הזו וכך היא תשתפר.
עריכה-
ודבר נוסף, הכי חשוב לא לוותר לעצמך, הרבה פעמים כשיש לי מחשבות אובדניות אני חושבת על העתיד שיהיה לי,אחרי שיעבור לי הדיכאון.. בעתיד אעשה תואר, אהיה רופאה אני מקווה, יהיה לי בעל ומשפחה, ואהיה מאושרת.. בשביל העתיד הזה, אני מוכנה לסבול עוד קצת עד שיעבור, במקום לוותר לעצמי ולהיכנע למחשבות האלה.
תחשבי על זה :)
אנונימית
יש לי חבל.
ועכשיו ברצינות, תצאי עם חברים, תשתי אלכוהול, והכי חשוב, תחשבי על המשפחה שלך.
ועכשיו ברצינות, תצאי עם חברים, תשתי אלכוהול, והכי חשוב, תחשבי על המשפחה שלך.
שלחי לי הודעה בתור התחלה
אני אנסה לעזור גם אני הייתי שם
אני אנסה לעזור גם אני הייתי שם
תראי סדרה שאת אוהבת, זה עוזר לשכוח קצת מרגשות ולהתחבר לרגשות של שחקנים.
תצאי עם חברות זה מעביר תזמן ואת שוכחת שאת עצובה.
תעשי דברים שאת אוהבת, לצייר , קניון, לאכול , לטייל ללכת לים
תראי סרטונים ביוטיוב זה מעביר תזמן ובאמת כיף
ותישארי אופטימית:)
תזכרי שזו תקופה שתעבור לך בסופו של דבר
תצאי עם חברות זה מעביר תזמן ואת שוכחת שאת עצובה.
תעשי דברים שאת אוהבת, לצייר , קניון, לאכול , לטייל ללכת לים
תראי סרטונים ביוטיוב זה מעביר תזמן ובאמת כיף
ותישארי אופטימית:)
תזכרי שזו תקופה שתעבור לך בסופו של דבר
אתם לא יכולים לעזור לה
תנסי ללכת לפסיכיאטר ובמידת הצורך את יכולה לקחת כדורים (לא מומלץ הכדורים)
תנסי ללכת לפסיכיאטר ובמידת הצורך את יכולה לקחת כדורים (לא מומלץ הכדורים)
כמו מה שסמיון אמר
young nigga
young nigga
אנונימי
ספאם
פעם היה לי את זה לי זה פשוט עבר אחרי תקופה
יש רגעים שההרגשה הזאת נעלמת, או מאוד נחלשת? אם כן, תעצימי אותם. אם לא, תלחמי שבשביל למצוא אותם.
אם יש מוזיקה שנותנת לך מקום להתחבר ולהזדהות איתו, שעוזרת ומבינה אותך. אם יש לך תחביב כלשהו או משהו שהוא מעבר לתחביב שגורם לך להיות מלאת תשוקה, לעבוד עליו, להתפתח ממנו, שדרכו את יכולה לפרוק כאב רב. אם יש לך בן אדם קרוב שאת סומכת עליו, שאת מאמינה בו ושאת אוהבת, דברי איתו, זה יכול להקל כל כך.ואלה אנשים שאני בטוחה שגם את מאוד חשובה להם, ושהם דואגים ואוהבים אותך. אז תאחזי בזה, ואל תתני לשוב מחשבה רעה לומר לך אחרת, כי את חזקה יותר מזה, ואת מדהימה כנגד זה. ואני גם יודעת שלפעמים מאוד חשוך ועצוב, אבל תזכרי שזה לא ככה לנצח,ויש עדיין אור של תקווה. אל תשכחי ממנו.. וגם אל תשכחי, שאת לא לבד.
תנסי להציב לך מטרות שאת רוצה להשיג ולהצליח בהן, אפילו מהמטרות הקטנות והבסיסיות ביותר. זה יכול לתת מוטיבציה וכוחות.
אם תרצי את גם תמיד מוזמנת לדבר איתי :c
אם יש מוזיקה שנותנת לך מקום להתחבר ולהזדהות איתו, שעוזרת ומבינה אותך. אם יש לך תחביב כלשהו או משהו שהוא מעבר לתחביב שגורם לך להיות מלאת תשוקה, לעבוד עליו, להתפתח ממנו, שדרכו את יכולה לפרוק כאב רב. אם יש לך בן אדם קרוב שאת סומכת עליו, שאת מאמינה בו ושאת אוהבת, דברי איתו, זה יכול להקל כל כך.ואלה אנשים שאני בטוחה שגם את מאוד חשובה להם, ושהם דואגים ואוהבים אותך. אז תאחזי בזה, ואל תתני לשוב מחשבה רעה לומר לך אחרת, כי את חזקה יותר מזה, ואת מדהימה כנגד זה. ואני גם יודעת שלפעמים מאוד חשוך ועצוב, אבל תזכרי שזה לא ככה לנצח,ויש עדיין אור של תקווה. אל תשכחי ממנו.. וגם אל תשכחי, שאת לא לבד.
תנסי להציב לך מטרות שאת רוצה להשיג ולהצליח בהן, אפילו מהמטרות הקטנות והבסיסיות ביותר. זה יכול לתת מוטיבציה וכוחות.
אם תרצי את גם תמיד מוזמנת לדבר איתי :c
אני באותו מצב. אם באלך לדבר,אני פה
הי,
את מתארת תחושות קשות שאת מתמודדת איתם.
כמה זמן את מרגישה ככה? בת כמה את?
האם את מצליחה לדבר עם משהו בבית הספר או בבית?
אני מזמינה אותך להמשיך להתכתב איתי פה (אפשר גם בהודעות) או במייל שלנו
וננסה לחשוב ביחד כיצד להתמודד עם מה שעובר עלייך.
מחכה לך
יעל מעלם
עלם דיגטל, תמיכה וייעוץ לבני נוער וצעירים ברשת
מייל: [email protected]
את מתארת תחושות קשות שאת מתמודדת איתם.
כמה זמן את מרגישה ככה? בת כמה את?
האם את מצליחה לדבר עם משהו בבית הספר או בבית?
אני מזמינה אותך להמשיך להתכתב איתי פה (אפשר גם בהודעות) או במייל שלנו
וננסה לחשוב ביחד כיצד להתמודד עם מה שעובר עלייך.
מחכה לך
יעל מעלם
עלם דיגטל, תמיכה וייעוץ לבני נוער וצעירים ברשת
מייל: [email protected]