קצת מיץ מהלב שלי שתוכלו לשתות.

הוא רוצה אותה.
אבל היא עוד לא שם, "אני עוד לא מוכנה" היא אומרת.
הכאב של המחנק בגרון שאיתו הסתובב בימים האחרונים רק התעצם, כעת הפך לכאב אמיתי, כזה שלא ישכח בקרוב.
אותו כאב שהתכחש לו כבר שנים.
אני לא יודעת מה הבעיה, אתה מושלם, אני פשוט לא נמשכת אליך.
"אתה מכוער" רק שהיא לא רוצה לפגוע.
זה המצב, אלה החיים, אבל חיים עם זה.
הוא איבד את אהבת חייו בגלל מראה חיצוני.
מה שאף אחד לא יודע, אפילו לא הוא, זה שהוא אומנם איבד את אהבת חייו, אבל היא איבדה הזדמנות לשקט אמיתי.
מה אתם חושבים?