אתאיסטים, מה גרם לכם לא להאמין באלוהים?

נשמע לי כמו סיפור לא הגיוני. מה לעשות שאני מאמינה במדע ולא באיזה ספר שלא ברור אפילו בצורה מוכחת מי כתב אותו

לא קרה לי משהו ספציפי, פשוט אף פעם לא האמנתי בו

בקצרה - שאין לי סיבה להאמין באלוהים.
כמו שאין לי סיבה להאמין בחדי קרן, או כל מיתולוגיה אחרת.
אין צורך בו להסביר את הקיום שלנו, אין ראיות לקיומו, ויש אפילו ראיות נגדו.
(מאמין לשעבר)

איפה הקשר פה? ^

ההגיון.

לא היה משהו שגרם לי להאמין בו מלכתחילה

אין משהו ש"גרם", זה גם בא מהחינוך בבית וגם אני פשוט לא מאמינה בזה. הסיפורים לא נשמעים לי הגיונים, אני גם הולכת לפי מה שהוכיחו כנכון.

לא יודע הרעיון של אמונה ביישות עליונה וכל יכולה ולהתמסר לה רק בגלל שכתובים דברים רנדומליים בספר ישן לא עושה לי את זה, אני גם מעדיף להאמין במדע ובקידמה מאשר בדברים שאין להם שום הוכחות.

פשןט לא מאמינה, אם יש אלוהים איפה הוא היה בשואה? ואם כשאנשים מתים כל יום ממחלות ככ קשות, איפה הוא?
פשוט לא מאמינה שקיים דבר כזה..

חקרתי לגבי זה בגיל 10-11 כי היה לי ספק קטן להאמין (לא האמנתי באלוהים מסוים אלא משהו כללי) ואז כלל שראיתי מידע יותר ויותר הבנתי כמה הרעיון שאלוהים קיים לא הגיוני ושהכל מופרך כבר

החיים.
השואה איך אפשר להאמין אחרי זה באלוהים?

פעם האמנתי כי באתי ממקום מאמין ואז הבנתי שאני לבד ולא משנה מה אעשה אלה התוצאות שלי בלבד וככה חיי ישתפרו ואז ניסיתי להחזיר את האמונה והלכתי לקורס גיור שחצי מהדברים שם לא היה היגיון והרבה אמונה עיוורת שפשוט אין לי.

היגיון פשוט

הועבדה שהוא לא קיים..
לא לרגוז מאמינים

איזה אלפיים שנה אף אחד לא ראה אותו,
ותנ"ך כל שני עמודים שומעים עליו,
אז איך הוא לא דיבר עם מישהו עד עכשיו?

היגיון

דיי כבר עם השאלות האלה זה נמאס שכל שנייה שואלים את זה יש מספיק שאלות שתוכלי להסתכל אליהם ולדעת מה הסיבות.
ובשביל שלא ימחקו לי זה שפשוט אני לא רואה שום הוכחה לזה שאלוהים קיים

זה טבעי אצל רוסים

אין לי סיבה. יש מלא אנשים שלא מאמינים כי היה להם משבר או שהם לא מבינים למה האל לא עוזר לאנשים במצוקה.
אבל אני לא כזו. אני פשוט לא קונה את העובדה שיש אל בשמיים חח. בטוח יש הסבר יותר הגיוני.

אני יותר בן אדם של הגיון
עוד לפני שהפכתי לאתאיסטית הייתי חושבת שהסיפורים האלה הזויים אבל הייתי עושה את עצמי מאמינה רק בגלל שכולם מסביבי מאמינים
אחרי שהבנתי שיש אנשים שלא מאמינים גם אני הפסקתי לשחק אותה מאמינה

פשוט לא מאמינה.
אבל די בטוחה שזה גם קשור לשואה (אם אנחנו העם הנבחר, למה אלוהים לא עשה משהו?)

אני לא לא מאמינה אבל אני גם לא- מאמינה וזה
כי, אין הסבר מדעי או הוכחה מוחשית לזה שהוא קיים מתבססים על רגשות רוחניים.
אם היה הייתי מאמינה בינתיים שאין הוכחה אני לא שוללת את קיומו אבל גם לא מאמינה בו במאה אחוז.

הבנה של חוסר הראיות החמור על קיומו.

לא. אתאיסטים הם לא אלו שצריכים להסביר חוסר אמונה. מאמינים הם אלו שצריכים להסביר אמונה.
אם הייתי אומר שאני מאמין בפיות, זו לא הייתה חובתכם להוכיח שפיות לא קיימות, אלא חובתי להוכיח שהן קיימות.

הבנתי דברים מסוימים:
בנוגע לאלוהים לפי דת מסוימת -
יש דתות יפהפיות כמו הדת של כמה משבטי ילידי אמריקה שהייתה אנימסטית ושוויונית ודגלה תמיד באיזון בטבע וכו'.
ויש דתות שאני פחות מתחברת אליהן כמו הדתות האברהמיות שמאוד מקפידות להתערב לאדם באורח החיים ואף להעניש אותו על דברים מסוימים. ואנשים אכן נותנים לספר עתיק להכתיב להם כיצד להתנהל בחייהם האישיים מה שבשבילי פסול.
מבחינתי, אני יכולה לעשות כאוות נפשי ללא שום תלות או מן פחד מסוים מכוח עליון שעלול להזיק לי.
אך אם מדובר בכוח עליון בלי שום קשר לדת אלא סתם ישות ששוכנת לה אי שם ואחראית לבריאה, האנושות, התפתחות המינים וכדומה אז אני לא רואה טעם להאמין בכך מכיוון שישנן תאוריות מדעיות המבוססות על ראיות שמסבירות את הבריאה, היווצרות החיים על פני כדור הארץ וכן התפתחות המינים.
אם נאמר שלמפץ היה בורא משמע לבורא גם היה בורא, לא?
אך אם התשובה לכך תהיה שהבורא תמיד נמצא שם, אפשר לומר זאת גם על הנקודה הסינגולרית או היקום פשוט קל לנו להיעזר בגורם שמיימי יותר.
אז בגישה הזו, נגיע לשרשרת אינסופית של בוראים שכל אחד מהם ברא את הקודם לו.
יצר הסקרנות הוא אנושי אך לדעתי יש לנצלו בחכמה.

משאני זוכרת את עצמי האמונה לא הייתה אצלי דבר חזק למרות שהמשפחה שלי מסורתית וזה... שהייתי בת 13 בערך אני זוכרת שהייתי לי שיחה עם אחותי על השואה (זה היה יום השואה) והיא אמרה איזה משפט שעד עכשיו צרוב לי במוח, "הרבה אנשים אחרי השואה הפסיקו להאמין באלוהים, 6 מיליון יהודים נרצחו, והם שאלו איפה הוא היה כל הזמן הזה?" התחלתי לחקור יותר ולראות ששאלות ששאלתי כל חיי ושהדת לא יכל לספק לי תשובות מספקות, יכולתי למצוא במדע ובהגיון הבריא.

ההגיון שלי?

אני לא ממש אתאיסטית, אבל אני בהחלט יכולה להעלות רעיון שסותר את הרעיון שהאל קיים :
אם נלך אחורה בזמן.. אל נקודת הלידה של אלוהים, נלך אל האינסוף נכון? הרי לאלוהים אין תאריך לידה. הוא קיים לעולם ועד כביכול, נכון? אז..
למה רק לפני 6000 שנה הוא "נזכר" לברוא אותנו? היה לו אינסוף שנים. אינסוף זמן.
זמן זה דבר אינסופי, אמנם לא היה ניתן למדוד אותו לפני היווצרות הכוכבים, אבל הוא קיים פשוט. ולכן, לא הגיוני שאלוהים קיים מהבחינה הזאת.

שואה ומדע

לא רוצה. גם אם הוא היה קיים. זה פשוט מגוחך. הוא פאקינג משחק בנו כמו בובות וגורם לסבל. גם לשמחה כמובן אבל למה הסבל? כדי לעזור לנו להתמודד עם דברים? אז למה המצאת את העולם הזה בכלל? ועזבו את מה שרשמתי. בכללי בכל העניין הזה אין שום הגיון :/

שאימא שלי נפתרה 4 ימים אחרי היום הולדת 19 שלי , שבוע לפני תחילת הבגרויות שבהם פספסתי מרתון חקלאות ושיעורי מתמטיקה וכו' וחודש לפני מסיבת הסיום אחרי שהבטיחה לי שתבוא אליו...
ועכשיו אני ואבא לבד בבית כבר בערך חודשיים בלי לדעת לבשל , לנקות את הבית כמו שצריך ועוד...

פשוט התחלתי להרהר בכמה זה אמין

הגיון פשוט ומחסור מאוד גדול בהוכחות על סיפור לא הגיוני שכל בנאדם היה יכול לכתוב.

יותר הגיוני לי להאמין בהוכחות מדעיות ולא בסיפורים שהאמת גם לא ככ הגיוניים לי ונשמעים לי כמו אגדה שאדם קצת משועמם כתב.

שואה

דרך חיים שאני אוהבת והתרגלתי אליה. אם היה אלוהים הוא לא מפריד אותי מההורים שלי ל10 שנים.

כי אין סיבה להאמין בו
כמו שאין סיבה להאמין בחדי קרן

וגם שאתה מסתכל על היקום, מיליארדי גלקסיות, בכל אחת מהן מיליארדי שמשות, וסביב איזה שמש אקראית בפינה של היקום אנחנו נמצאים - איזה אלוהים יתעניין בנו בכלל? אנחנו פחות מאבק ביקום הזה

את מאמינה בחדי קרן? לא?
הנה, זאת התשובה שלך.

מילה אחת: חשיבה
מילה אחת אחרת: הגיון
וב 13 מילים: שום דבר לא גרם לי לא להאמין, אני פשוט אף פעם לא האמנתי.