אני פשוט כבר בחורה לא שמחה

היי לכולם אני שואלת מאנונימי כי הנושא באמת קשה לי וכבר ממש מתסכל. אפשר להגיד שאני לא ממש בעד האתרים האלה ואני רשומה פה ממזמן אז ממש לעיתים רחוקות אני מעלה שאלה. אבל כרגע אני במצב של עובדת עצות ברמה נואשת. אספר את הסיפור שלי ואשמח לשמוע ממכם עצות מה לעשות.
אפשר לומר שאני כותבת את זה בדמעות כי לפני 9 חודשים הכרתי בחור מקסים החבר הראשון שלי דרך חברה של אמא.ואפשר להגיד שבתקופה הזו אני מאוד מרירה על חיי בקטע של הצילו כי אבא שלי פשוט ממרר לי את החיים מתנהג אליי באלימות מילולית והורס וחודר לי לחיים. כל יום הוא עוקץ רב מקניט ויורד לי לוריד. מפריע לו כמה אני הוחכת לשרותים כמה אני בטלפון למה אני עם דלת סגורה(כל חיי אני ככה) למה אני צמחונית למה חוזרת מאוחר מהעבודה למה אני ישנה אצלו למה אני שומעת מוזיקה שאין לי כבוד אליו שבעצם אין לו כבוד אליי למה כל היום בילויים והופעות ועוד הרבה דברים. וזה הגיע למצב שהזמנתי לו משטרה כי הוא רצה לצעוק על החבר שלי ולעשות לי בושות. הידיים שלי פאקינג רועדות כשאני רושמת את זה. הוא רוצה להעיף אותי מהבית ולמה? בגלל חבר?
ועכשיו לשאלה הגדולה-למה אני לא עוזבת? כי אני סטודנטית ועוד לא יכולה להרשות לעצמי את זה. עברתי את גיל 18 ממזמן אני בת 24 ואני לא מבינה אותו אף אחד לא מבין אבא שלי פשוט בעמבים כבר 9 חודש ובדיכאון ומוציא עליי הכל. הוא לא מעוניין בפסיכולוג או במרפאה. אני כבר שוקלת לטיפול משפחתי לי אמא ואחי.הוא מאיים על אמא בגירושים לא שמפריע לי אבל זה לא נעים.
מה לעשות? הוא אמר שאם נתחתן הוא לא יכיר בי ובטח לא יבוא לחתונה. לגבי מפגש הורים אין מה לדבר הוא דוגל בזה שנגעד שאין לי אבא שאמא אלמנה או גרושה.