יש לי לפעמים קטעים שאני מתחרפנת לגמרי

ואני מתחילה לשנוא את עצמי ואת כל העולם ורוצה להתאבד ואין לי אף אחד לדבר אתו על זה הרבה מהזמן אז יש לי מחברת שאני כותבת בה את כל הדברים האלו. אני הייתי מתה להתאבד במשך מלא זמן אבל הייתי פחדנית מדי. אני הרבה פעמים עדיין שוקלת לעשות את זה ורע לי הרבה מהזמן. פעם הייתי בוכה כל כמה לילות לפני השינה. אני סיפרתי את זה לחברה שלי והיא סוג של צחקה על זה וביטלה אותי. אני מרגישה כאילו אני ממש צריכה פסיכולוג ואני ביקשתי אמא שלי אבל היא החליטה שאני לא צריכה ולא משנה לה כל כך. אני יכולה לפעמים להכנס לקטעים האלו ולרצות שכולם ימותו ולא משנה לי אפילו אם אנשים שאני אמורה לאהוב ימותו. פעם כשהייתי ככה חתכתי וחבר שלי ואני נפרדנו בגלל זה ומאז זה עוד החמיר. אני שונאת את עצמי ואת כולם. אבל אז אחרי כמה זמן אני נרגעת ואז חוזר על עצמו. זה תקין? קורה לעוד מישהו?