11 תשובות
כן
כל אחת ומה שהיא מרגישה אבל בכללי כן
נכון.
רוב הזמן
בהחלט.
אני אישית בתת משקל טבעי, וכאשר הייתי בולימית חשבתי שאני שמנה. זה הזוי, אבל זה משהו פסיכולוגי שלא ניתן להבין אותו עד שלא מחלימים.
אני אישית בתת משקל טבעי, וכאשר הייתי בולימית חשבתי שאני שמנה. זה הזוי, אבל זה משהו פסיכולוגי שלא ניתן להבין אותו עד שלא מחלימים.
לי ספציפית לא , הייתה לי בולימיה ולא חשבתי שאני שמנה ידעתי שאני רזה ומאוד פשוט לא רציתי לשנות את המצב הקיים
אצלי לא בדיוק כי כשהייתה לי בולמיה בהתחלה (באמת הייתי שמנה, הייתי בסוף כתה ה ושקלתי 57) חשבתי שאני שמנה, ואז רזיתי ובתחילת ו' הגעתי ל 46 שזה לא היה תת משקל אבל הייתי 1.58 אז זה כן היה רזה וחשבתי שאני רזה פשוט לא מספיק אז ניסיתי לרדת עוד (לא הצלחתי כי גילו)
אנונימית
כן , זה בעצם הבעיה של המחלה , הנערה או הנער מאוד אובססיבים למשקל שלהם והם מורידים עוד ועוד עד שזה כבר הופך למחלת נפש והם תמיד יראו את עצמם כשמנים וינסו להרזות
גם כשכבר הגעתי לתת משקל רציני והבנתי והצלחתי לראות שאני לא שמנה, אז עדיין לא באמת הבנתי איך באמת נראיתי, מבחינתי זה פשוט לא היה מספיק רזה. רק אחרי שעליתי וראיתי תמונות שלי מהמשקל הנמוך הזה אז הבנתי כמה זה כבר היה מוגזם אבל בזמן אמת לא ראיתי את זה..דימוי הגוף מעוות לגמרי, כרגע אני גם בתת משקל וחושבת שאני שמנה ורוצה לרדת
אנונימי
זה סטיגמה שלרוב היא לא נכונה
אולי בפציפית היא לא מודגשת פה בתגובות אבל רוב מופרעי האכילה פוגעים בעצמם על רקע נפשי, טראומה וכו' יותר על מנת להעלים את עצמם מהעולם כי הדימוי העצמי שלהם נמוך
אולי בפציפית היא לא מודגשת פה בתגובות אבל רוב מופרעי האכילה פוגעים בעצמם על רקע נפשי, טראומה וכו' יותר על מנת להעלים את עצמם מהעולם כי הדימוי העצמי שלהם נמוך
באותו הנושא: