אז בנים אוהבים אותי רק בגלל איך שאני נראית.

אף פעם לא החשבתי את עצמי למישהי שירצו להיות איתה. אני חסרת ביטחון, ביישנית מאוד, אוהבת ספרים ובעלת כישורים חברתיים מוזרים- תכונות שלפחות בגילי נחשבות ללא מושכות במיוחד.
ועם זאת, בנים מקיפים אותי מכל עבר. חשבתי שזה בגלל מה שאני מקרינה. אני מכבדת מאוד, יש לי ערכים, מחוננת, אני נחמדה, אוהבת לעזור לאנשים ואני יכולה לאהוב בלי גבולות (ואני מראה את זה באהבת חינם לכולם).

אז לא, מסתבר שלא. זה לא בגלל האופי שלי או מי שאני. זה בגלל היופי שלי. זה בגלל הגוף שלי.
כל הבנים שאהבו אותי, אפילו החבר לשעבר שלי, אהבו אותי בגלל איך שאני נראית ובגלל שאני נחשבת "פרס" בשכבה (כן, גם זה בגלל הגוף).

אני מרגישה כל כך דוחה, הפנמתי שגם רוב החברות שלי נמצאות איתי גם רק בגלל המראה שלי (הילדה החמודה והיפה שכולם אוהבים), כי כמו שאמרתי- כישורים חברתיים (ייעוץ, ריכולים, איך שנערה מתבגרת אמורה להתנהג) אין לי.

יש גיל שהדבר הזה מסתיים? יש סיכוי שאני אמצא מישהו שיאהב אותי באמת ולא רק בגלל שהוא נמשך אליי?