מאמינים שיצר האדם רע מנעוריו?

כן

"אין בן אדם שרע יש בן אדם שרע לו"

אני לא חושבת, לדעתי אדם רע הופך לרע במהלך חייו בעקבות דברים שקורים לו בחיים

שואל השאלה:
אז למה יש ילדים שמתנהגים חרא

כי רע להם

אני חושבת שלא מפני שילדים נולדים תמימים וסקרנים, אם הם עושים משהו רע צריך להסביר להם את זה אבל הם לא מתכוונים להזיק בכוונה ומן הסתם הם לוקחים אנשים מבוגרים יותר כדוגמא אישית לעצמם אז כעיקרון הם מתחנכים להיות אנשים טובים או רעים, בנוסף אני חושבת שזה גם תלוי בהתפתחות האמוציונאלית שלהם ובבעיות נפשיות שאיתם הם נולדים ובאיזו סביבה הם גדלים (מחוץ לבית)

ממש לא.

כן
אני חושב שהאדם נולד אימפולסיבי ונתון לתוך הרצונות שלו בצורה אגואיסטית יותר ובגלל זה ילדים נוטים תמיד לרצות למרוד

בגלל זה אומרים "חוסך שבטו שונא בנו" מה שמיישב את הרוע הזה היא נתינת והשמה של מסגרת לילד

כן לחלוטין

לא האדם נולד עם נטיות למידה מסוימת - כעס , גאווה מאידך גם תכונות טובות
אבל הוא לא נולד רע

לא . ממש לא. יש אנשים שהופכים תקופת ילדות קשה ומשבר חריף(התעללות , הזנחה וכו') שמשפיעה עליהם מאוד והכאב נשאר עמוק..עד שזה הופך לכעס ןשנאה כלפי אנשים שמזכירים לבן אדם את עברו הקשה , הכואב , את הבן אדם שהתעלל בו ועשה לו רע , הכעס , השנאה ןהכאב מצטברים כל כך חזק ..עד שאותו בן אדם מאבד שליטה ןעושה דברים איומים או שהוא מציק לאחרים כי לא רוצה שיציקו לו שוב...בכל מקרה אותו בן אדם לוקח את הכוח לידיים ועד שהוא סוף סוף משיג את זה , הוא מתעלל באחרים. כי גם רע לו וגם הוא הושפל בעבר אז הוא רוצה להיות החזק ולא החלש ואז כביכול הוא רוצה לנקום ויצר הנקמה הופך אותו לרע ומלא שנאה. אבל הוא לא נולד רע ! זה תלוי בסביבה שהוא גדל ואיך היא משפיעה עליו..נכון , זה יכול להפוך אותו לבן אדם טוב עוזר ואמפתי ולמנוע מקרים דומים.. אך ישנם כאלה שזה משפיע עליהם לרעה. ההתנהגות שלהם לא בסדר והם לא מבינים שזה לא בסדר...אם הבן אדם מתנהג בצורה קשה ומגעילה כי ככה הוא חושב שזה בסדר לפרוק את הכאב..או שהוא באמת בוחר להתנהג ברוע ורשעות וזו בעיה שלו..אבל אני לא מאמינה שהוא נולד כך.

עדיין אדם בגלל שהוא צעיר ומתפתח יפעל לרוב בצור האגואיסטית ויתרכז יותר בעצמו ובמידה ויקבל חינוך רע או אפילו יהיה חסר חינוך - אחד כזה שההורים שלו נתנו לו לעשות מה שבא לו - הוא יגדל ברוב המקרים להיות אדם שחושב רק על עצמו

אוקיי עניין השאלה האם האדם הוא רע מהרגע שהוא קטן - שזה אומר אגואיסט ועוד

אך שהוא יוצא בסוף עם חינוך נכון זה משהו אחר מדבר רק מהגיל הצעיר מה הבסיס שלו והבסיס שלו הוא כן אגואיסטי - וזה טבעי הוא צריך לדאוג להישרדות שלו ועדיין הוא אגואיסטי

אתה יודע מה אני אנסח את זה בצורה אחרת כי פשוט ביהדות ומי שמתעסק בדברים האלה של הלכה והכל מבין מה הכוונה ברוע כשמדברים על זה (בוודאי שמעת את המונח "יצר הרע")

היהדות רואה את הרע כחלק מהחיים - ובהגדרה "יצר האדם רע מנעוריו" אומר במילים אחרות שאדם מאז שהוא קטן הוא אגואיסט
עכשיו היהדות אומרת שמידה טובה של אגואיזם זה בריא ושאם אתה מחנך את הילד בצורה טובה "חוסך שבטו (חוסך בחינוך) שונא בנו" אפשר לבנות חברה מתורבתת ובריאה אז הכוונה פשוט שהוא בבסיס נולד במצב הזה מהרגע שהוא קטן ובהיעדר חינוך הוא יגדל להיות כזה כי זה הנקודה ההתחלתית (default position)

בוא אז אני אשאל את זה בצורה שונה - האם אתה מסכים שילדים באופן כללי בבסיס שלהם אגואיסטים (בלי להגדיר כרגע אם זה דבר רע פשוט מטבעם אגואיסטים) ?

סבבה זה פשוט מה שהמשפט הזה אומר זה הכל

אתה צודק אמרת שאתה מסכים שילדים נולדו אגואיסטים רק ראיתי שזה סטה טיפה וכנראה תחשוב שהמשפט אומר משהו אחר אז היה חשוב לי לחדד

הסכמנו בעבר עוד איזה פעמיים אני חושב האמת

נגיע לעמק השווה איפשהו

אתם מתווכחים ומסתבכים כאן לחינם, כולם. אתם מבולבלים ולא פירשתם את זה נכון.
לא הבנתם את המשמעות של המשפט.

"יצר לב האדם רע מנעוריו" לא אומר שום דבר על אישיותו של האדם, אלא בא לתאר את רצונותיו ותאוותיו של האדם.

יצר, בפשטות, הוא יצר, לא תכונה.
יצר לב האדם רע - יש לנו יצר רע בלב.

מגיל צעיר ועד לבגרות - לכולם יש יצר רע לעשות דברים רעים.

בתור ילדים זה להכות, להעליב, לקלל, לא להתחשב באחר, למרוד בסמכות ההורים, לא לקבל מרות, וכו'

כשמתבגרים קצת זה מקבל צורה רצינית יותר כדוגמת הרצון לגנוב, לפגוע באחר, להשפיל, לרצות כבוד, ועוד...

וכך בהמשך החיים עם כל מיני יצרים שליליים שיש לאדם, בין אם זה לפעמים לרצות לאנוס, לרצות לרצוח, לרצות להזיק לאחר, לגרום לאחר לקנא, לספק את האגו על חשבון האחר וכו'...

אני לא מדבר על אופי או תכונות, אני מדבר כרגע אך ורק על רצונות ותאוות שיש לנו, ולכל אדם בעולם, בכל גיל.
אין אדם שמעולם לא רצה שום דבר מכל הדברים שציינתי, ואלו מגיעים מאותו יצר רע שניטע בנו מלידה.

אדם נולד לגמרי ניטרלי, לא טוב ולא רע.
נפשו נקייה.

נפש היא חומר לעיצוב, שמקבלת את צורתה מהשפעות החברה שסביבו, המיקום בו היא גדלה, צורת החינוך וההתנהגות כלפיה וכו' וכל שאר הנתונים הרלוונטיים.

אבל בלי קשר לכך, ביחד עם הלידה - מגיע עם האדם היצר הרע.
בגיל 13 - אדם מקבל גם כן יצר טוב.
כך שיוכל להתמודד מול היצר הרע ולכבוש אותו, וכך לשמור מצוות, כמו שאמורים מגיל 13.

לראיה - בד"כ לפני גיל 13 לא תמצאו ילדים שמחפשים לעשות טוב מרצונם החופשי, כמובן שיש, אבל זה נובע מחינוך, ופחות מרצון הנפש לעשות את זה.

לסיכום - "יצר לב האדם רע מנעוריו" לא אומר על האופי ועל אישיותו של האדם שום דבר, נטו בא לציין שישנו יצר רע שמתלווה לאדם כל חייו, מגיל ינקות ועד שיבה.

ואם תשאלו למה נאמר דווקא מנעוריו ולא מלידתו - זה בא לומר שלא מחשיבים את זה כרוע בגיל ילדות, כל עוד אין לך גם יצר טוב להתגבר על היצר הרע.
כי אין לך אפשרות אחרת חוץ מללכת אחרי אותו יצר רע, אין עדיין שליטה עצמית ואין יצר טוב.
אבל מגיל 13 שמתווסף היצר הטוב למשוואה - אם תלך אחרי היצר הרע זה נחשב לרע.
ולכן יצר לב האדם רע מנעוריו, רע רק מהנערות, כשמצטרף אליו יצר טוב, ואז ביחסית לטוב הוא רע.
אבל רוע בפני עצמו באופן יחסי הוא לא רע, הוא חייב השוואה למשהו, מה שידוע בתור תורת היחסים של איינשטיין.

זהו, קצת סטיתי כבר מהנושא.

מקווה שהבנתם (:

קראתי, וראיתי.

אתה לא קראת למי ייעדתי את התשובה.

*לכולם*.

לכל מי שחשב שמדובר על אופי ואישיות.

אם אתה כן רואה את זה כעניין של יצר - אז לא לך מיועדת התגובה (:

תקרא שוב מה כתבתי - לאנשים שמתווכחים, שמסתבכים, שלא מבינים, שמבולבלים, שטועים בפירוש.

אתה אולי חלק מזה, אבל למה לרדת לכאלה קטנות?
זה סתם ילדותי הקטנוניות הזו.

משתקליד...

שוב, משתקליד...