בבקשה תעזרו לי אני לא יודעת איך לעודד את עצמי.

בבקשה תקראו הכול.
היום הלכתי לבית מלון וחיכתי עם המשפחה שלי בלובי וזה ובגלל שלא היה לי טעינה בטלפון אז סתם בהיתי באנשים, לא בקטע של נידלקתי פשוט הייתי משועממת ודי "ריחפתי". בקיצור יצא שהסתכלתי בטעות על כמה עובדים שם, לא נידלקתי עליהם הם נראים בני 20 והם גדולים ממני אבל סתם בהיתי כזה, ואז הם קלטו את זה והבינו אותי לא נכון כניראה ואז איזשהו אחד מהם נופף לי וחשבתי שהוא צוחק איתי אז כזה חייכתי כי הובכתי ואז הסטתי את המבט, ואז קלטתי שהם צוחקים עליי כאילו ממש נקרעים מזה והרגשתי נורא, עמדתי איזה רבע שעה בתור לקבל את המפתח לחדר והרגשתי כאילו אני רוצה שתבלע אותי האדמה והרגשתי שהם מסתכלים וצוחקים.
עכשיו אני כזאת שניפגעת מכול דבר ולוקחת קשה, אבל מה הקטע שלהם לעזאזל זאת פשוט התנהגות מגעילה, בחיים לא הייתי עושה משהו כזה.
אחרי שהלכתי משם הרגשתי שהייתי חייבת לפרוק ולהוציא הכול כי זה פגע בי והיו יותר מדי אנשים והדמעות ניתקעו בפנים, אז הלכתי לצד ושמעתי שירים וככה היה לי הרבה יותר קל להוציא את כול הרגשות ובכיתי.
הקטע שאני מנסה לבנות את הביטחון העצמי שלי ועד שאני סוף סוף מרגישה טוב עם עצמי הם באים ושוברים את זה ופשוט הרסו לי, דבר ככ קטן פוגע בי, מה נסגר איתי?.
אני פוחדת שזה ימשיך להשפיע עליי ויהרוס לי את כול הכיף, נגיד כולם הלכו לחדר אוכל אבל בא לי פשוט להישאר לבד. אני מרגישה פתאום ככ קטנה ולא שווה. אני כן מרגישה יפה אבל אולי כניראה שרק אני רואה את זה.
פאק אני נשמעת כמו ילדה בת 10 שבוכה כי פגעו בה, אבל אין מה להיתבייש בזה, זאת אני, אני שונאת את זה שאני לא יכולה פשוט לשים זי*ן על אנשים ונותנת לכול אחד להוריד לי את הביטחון העצמי בקלות. אבל בינתיים אני חייבת עידוד, מביך אותי לדבר על זה עם חברות שלי אז אשמח שתעודדו אותי ואל תשפטו אותי, ואני שוב על סף דמעות ולא מבינה למה אני כזאת.
בכול מקרה גם אם לא תעודדו או שפשוט לא הגעתם עד לפה כי זה חפר לפחות הוצאתי הכול ודי סידרתי לי את המחשבות.