אני ממש פרפקציוניסטית, וזה נהיה מוגזם, ממש.

ברמה שאם אני הולכת לבית של מישהו ורואה שהספה עקומה בכמה סנטימטר אני חושבת שהחיים שלהם לא טובים ואיך הם יכולים להיות שלמים עם עצמם ולהביא ילדים שהספה עקומה הסנטימטר? אני יודעת שזה נשמע מוגזם.. זה מוגזם ויש דברים יותר מוגזמים, שאני רואה נגיד יוטיובר שיש מאחוריו איזה בובה מכוערת אני מרחמת עליו ולא מבינה אותו .. אותו דבר כלפי, אם אני מקבלת 98 אני מאוכזבת מעצמי כלכך ונכנסת לדיכאון.

למה זה ככה? זה ממשיך ונהיה מוגזם עם הזמן.
תסבירו לי!!!